מאגר סיפורי מורשת

"אני, אנה שרבין, סבתו של דניאל בוזקוב.

נולדתי בתאריך 21 בספטמבר, בשנת 1943 במזרח ברית המועצות באירקוצק, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, למשפחה גדולה מרובת ילדים.

 

החיים באותה התקופה היו קשים וחווינו חוויות קשות, החל מרעב כבד ועד עוני קשה. התמודדתי בצורה מדהימה עם הקשיים אותם הביאה המלחמה.

 

אחד מהזיכרונות הזכורים לי היטב הוא, הפעמים הרבות בהן נאלצתי לצאת לשדה ולאסוף זרעים שנשארו לאחר הקטיף כדי להביא למשפחה. לא העזתי לגנוב או לבקש אוכל מחוות אחרות או מבתי עסק, שכן כל הנתפס מביא אוכל בחינם, נענש בצורה חריפה בשל המדיניות הקומוניסטית בה נקטה רוסיה באותן השנים.

 

שנים רבות לאחר המלחמה, כשרוסייה הייתה בתהליכי שיקום, פגשתי את בעלי, הסבא של דניאל, אנטון שרבין. לאחר חמש שנים ביחד, בשנת 1975, נולדה בתי, אמו של דניאל, גם כן במזרח רוסיה.

 

במהלך שנות השיקום, היה לי תפקיד חשוב מאד, תפקדתי כמורה מקצועית לכימיה ולביולוגיה במספר אוניברסיטאות. מספר התלמידים באותה תקופה היה מועט מאוד ולכן נעשו מאמצים גדולים על מנת להביא אותם למימוש מלוא הפוטנציאל שלהם ולכן תפקידי כמשפיעה על כמות התלמידים היה חשוב מאוד. שירתי באותו התפקיד זמן רב, החל משנת 1968 עד 1995 ולאחר מכן יצאתי לפנסיה.

 

מאותה העת, בתי (אמו של דניאל) הפכה למפרנסת העיקרית בבית, שכן אנטון, בעלי, מת מספר שנים לאחר הולדת בתי ונשארתי אלמנה עם בן ובת. 

מספר שנים לאחר צאתי לפנסיה, התחתנה בתי ובשנת 2000 נולד דניאל, הנכד הראשון שלי.  חתני היה גרוש עם בן אחד, שהתקבל מהר מאד כאחיו הגדול של דניאל.

 

בשנת 2004 עלתה בתי ומשפחתה לארץ. בארץ היה למשפחה קשה בתחילה. האקלים החם, הבדלי השפה, היו רק חלק מהקשיים ולאחר זמן מה עליתי גם אני לארץ על מנת לתמוך בבתי. מאותה עת, דאגתי לדניאל, ולמעשה פיניתי לבתי זמן להשתקם.

 

"סבתי לימדה אותי יסודות בסיסיים בכימיה, ביולוגיה ומתמטיקה בהיותי בן 5 ועד כיתה א כבר ידעתי את לוח הכפל. בנוסף, לימדה אותי סבתי גם קרוא וכתוב בשפה הרוסית ולמעשה דאגה להקמת יסוד ראשוני בחינוך שלי.

 

כמובן, שבכל אותה העת גם אמא שלי עשתה מעל ומעבר לדאגה לחינוך שלי על ידי קניית ספרים יקרים וקלטות חינוכיות, אך לצערה לא היה לה את הזמן הדרוש כדי לשמור עליי כל הזמן. מדי פעם סבתא שלי הייתה חוזרת לרוסיה על מנת לבקר את בנה הבכור, הדוד שלי, שכן היא רוצה שכל ילדיה יצליחו.

בכל פעם שאמא שלי הייתה מודיעה לי שסבתא שלי תבקר בקרוב הייתי מתרגש וסופר ימים עד להגעתה משום שתמיד אהבתי את הנוכחות שלה ושל התבשילים המדהימים שלה.

 

כיום, לאחר למעלה מעשר שנים מעלייתנו לארץ, מצב המשפחה שלנו השתפר בצורה מדהימה. אנחנו גרים בבית גדול ויפה, יש לנו כלב שמח, אמא שלי רשמה אותי לתוכניות רבות ואין ספק שכל זה לא היה יכול לקרות לולא סבתא שלי הייתה עוזרת לאימא שלי בעת הצורך".

 

העשרה

אירקוצק: "אירקוטסק (ברוסית: ???????) היא בירת מחוז אירקוטסק ועיר מרכזית בסיביר. אירקוטסק מהווה ריכוז אוכלוסייה גדול, מרכז תעשייתי ומסחרי, מרכז צבאי, מקום מושבם של הארכיבישופים של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית ושל מספר מלומדים ואנשי רוח. היא נמצאת במרחק נסיעה של 5,185 קילומטר ממוסקבה ברכבת. העיר שוכנת על גדתו הימנית של הנהר אנגרה".

 

היהודים באירקוצק: "יהודים קיבלו אישור להתיישב באירקוטסק במחצית המאה ה-18. מאוחר יותר התיישבו במקום גם קציני צבא יהודיים וקנטוניסטים. ככל הנראה הקהילה גדלה בזמן מלחמת העולם הראשונה עם הגעתם של פליטים רבים מרוסיה האירופית. המועצה הלאומית של קהילות ישראל בסיבריה ואורל, הדפיסה באירקוטסק סידור תפילה, וכן את סיפורי המקרא בעריכת ביאליק,רבניצקי וש. בן-ציון. הלשכה הציונית המרכזית במקום הדפיסה את מילון בן יהודה לעברית-רוסית. כיום גרים באירקוטסק כ-5,000 יהודים, שליח חב"ד נמצא במקום, והוא מרכז את הפעילות החינוכית והדתית של היהודים במקום".

 

תשע"ו, 2016