מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בנס של ממש שקרה לי בילדותי.

נולדתי במשהד. בהיותי תינוק בן 6 חודשים עליתי לארץ עם הורי וארבעת אחי ואחיותיי. עם הגיענו לארץ נשלחנו למעברה בפתח תקווה ואחרי תקופה, המדינה העבירה אתנו לבית בן שני חדרים בשכונת שבזי בתל אביב, הידועה כיום בשם שכונת נווה צדק. כידוע השכונה הייתה ונמצאת בצמוד לחוף ימה של תל אביב ומה שחצץ ביניהם הוא כביש הטיילת בשם רחוב הרברט סמואל.

בהיותי בן 5 היינו חבורת ילדים פרחחים שמיד עם סיום גן הילדים היינו נפגשים ברחוב ומשתוללים ומחפשים הרפתקאות. אחד הדברים שאהבנו היה לחצות את כביש הטיילת ולרדת לחוף ולהשתולל על החול. באחד מימי הקיץ נאספנו כ 5-6 ילדים והחלטנו לחצות את הכביש ולרדת לחוף הים. בהיותי המנהיג של החבורה ולמרות שהיו מעט מכוניות החלטתי לחצות ולא לחכות שהכביש יתפנה. מספר מכוניות חנו בצד הדרך והסתירו את הדרך. התקדמנו לכיוון מרכז הכביש כדי שנוכל לראות את המכוניות שנוסעות בכביש. הסתכלתי לצד אחד של הכביש, ראינו שהכביש פנוי והתחלתי לחצות את הכביש בלי להסתכל לצד השני. לפתע הבחנתי במונית גדולה הנוסעת לכיווני במהירות והמרחק בינינו היה כה קטן שלא אפשר לי להתחמק מפגיעה שיכולה לפגוע בי קשות. הייתי חייב להחליט מיד מה לעשות – להמשיך או לחזור אחורה. לא היה מספיק זמן כי המונית קרבה מאוד, והדבר היחיד שעלה בראשי היה לשכב על הכביש ולצפות שהמונית תחלוף מעלי בלי פגע. הסתכלתי לכיוון הרכב וראיתי את פניו המבוהלות של הנהג, נשכבתי על הכביש עם הפנים לרצפה והתפללתי שאשרוד. למזלי המונית חלפה מעלי תוך כדי עצירה חזקה ואני לא נפגעתי בכלל. המונית נעצרה בחריקת בלמים במרחק עשרות מטרים, הרמתי את ראשי וראיתי את נהג המונית יוצא בבהלה מתוך הרכב ומסתכל לכיווני. אני נבהלתי מתוך מחשבה שכפי שהייתי רגיל שוב עשיתי מעשה לא טוב וכי נהג המונית רוצה לתפוס אותי ולהעניש אותי ואולי אפילו לקחת אותי למשטרה. מיד התרוממתי והמחשבה היחידה שלי הייתה לברוח מנהג המונית. קמתי והתחלתי לרוץ לתוך בתי השכונה, והנהג החל לרדוף אחרי. כיוון שהכרתי היטב את הסמטאות שבשכונה, מיד נבלעתי בתוכה, והנהג לא הצליח לתפוס אותי. חברי חזרו וסיפרו לי כי הנהג רצה בסך הכול לראות אם אני בסדר ולא נפצעתי מהתאונה. בערב סיפרתי למשפחתי על המקרה והם שמחו על הנס שקרה, וימי הלכה לבית הכנסת להתפלל ברכת הגומל על הנס שקרה וחיי שניצלו.

הזוית האישית

סבא שמעון: מאד הופתעתי לטובה מהתהליך עם נועם, ראשית לשבת איתו בכל פעם ולרשום ביחד חלק מסיפור חיי. הרגשתי שהסיפור המיוחד והנס שקרה לי בילדותי ריתק את נועם והוא הבין ולמד ממני בפעם הראשונה על הקשיים והאירועים שחוויתי מימי ילדותי. מאד מאד נהניתי מהתכנית הזו.

הנכד נועם: מאד כיף לי ללמוד על הילדות של סבא ולהקשיב לסיפוריו על ילדותו, הייתי מרותק מהסיפור על הנס שקרה לו בילדותו. היה מאד כיף בטיול לבית התפוצות עם סבא, ועשינו חיים משוגעים!