מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ שכיום לא קיים. קראו לקיבוץ "השרון".

בשלב מסוים לא היה יותר מקום ושטח באזור הקיבוץ לבנייה והתרחבות, בגלל שדה התעופה הצבאי באזור ואז הוחלט שכל הקיבוץ יעבור למקום חדש יחד עם מחצית מחברי "גבת". חברי "גבת" הגיעו ליפעת כי היה להם חילוקי דעות לאיזה מפלגה הם משתייכים, (פעם זה היה מאוד מאוד חשוב)

הקיבוץ החדש היה לי זר ומוזר, לא היו בו עצים עדיין ולא דשאים ואת רוב האנשים לא הכרתי. מאוד סבלתי מזה שהייתי צריכה ללכת מאוד רחוק כדי לנגן על פסנתר ובגלל שהיה לי קשה לנגן על הפסנתר ניגנתי על אקורדיון. בדיוק אז נולד לי אח, אריאל שמו. הפכנו למשפחה עם ארבעה ילדים: רחלי, מריימי, ישראל ואריאל.

מחזיקה את אחי הקטן

ההורים עבדו מאוד קשה, הם עבדו הרבה שעות ובתנאים קשים. אבל מה שהיה טוב, זה שלכל דירה היה חדר שירותים (שרון היה לכל ארבע משפחות שירותים). בנוסף ישנתי וגדלתי בבתי ילדים.

אבא שלי הקים ביפעת מכון לתערובות מזון לבעלי חיים. אמא שלי עבדה בתור תופרת וגם אחראית על מחסן הבגדים. כשהיינו ילדים בכיתה ה' וכיתה ו' עבדנו בקיבוץ בכל מיני עבודות וגם עשינו תורנויות. לא היו עובדי ניקיון,שטפנו לבד את הכיתה שלנו ואת בית הילדים וגם עבדנו בקיבוץ בעבודות חקלאות: קטיף תפוחים ואיסוף תפוחים שנפלו לארץ, עישוב בשדות, איסוף תפוחי אדמה ועוד…

הזוית האישית

אני וסבתא בתכנית הקשר הרב דורי עם ספר התנ"ך העתיק