מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי – שינדר רחל

לצערי, את סבתא שלי רחל זכיתי להכיר רק עד שהייתי בת ארבע ואז היא נפטרה ממחלת הסרטן. אני זוכרת אותה כסבתא מאוד חמה ואוהבת שכל הזמן פינקה אותי ודאגה לי. היא נולדה בתאריך 1.2.1947 בעיר אורגייב במדינה בשם מולדובה בברית המועצות לשעבר. השם שניתן לה היה רעיה שוורצמן והיא הייתה אחות אמצעית בין שני אחים. לאחיה הבכור קוראים מיקה ולאחיה הצעיר קוראים אליק ולהורים של סבתא שלי קראו צילה וזנוויל. סבתא שלי כילדה שגדלה בברית המועצות, ידעה לדבר ברוסית, ביידיש וקצת רומנית.

משפחתה של סבתא שלי הייתה ממעמד הפועלים, אנשים משכילים שעבדו קשה אך לא היו עשירים. סבתא שלי הייתה תלמידה טובה ואהבה לעזור תמיד לאנשים. לכן, לאחר סיום הלימודים בגיל 17, היא בחרה ללכת וללמוד להיות אחות כמקצוע. במהלך הלימודים היא פגשה את סבא שלי  שנקרא יעשה, הם התאהבו והתחתנו כשהיא הייתה בת 20 ואז כשהיא הייתה בת 21, בשנת 1968 נולדה לסבתא שלי בתה הבכורה – דודה שלי אלכסנדרה.

באמצע שנות השבעים השלטונות בברית המועצות לשעבר אפשרו ליהודים לצאת מהמדינה וכל המשפחה בחרה לעלות לישראל. כך חצי שנה לאחר שאימא שלי נולדה, בשנת 1977 – משפחת שינדר עשתה עלייה לארץ ישראל. כאשר המשפחה הגיע לנמל התעופה, אז פקידי רשות האוכלוסין ביקשו לעברת את שמות בני המשפחה וכך שונה שמה של סבתי מרעיה לרחל, שמו של סבי יעשה שונה ליעקב. כל המשפחה נקלטה במושבה בשם פרדס חנה, בדירת שיכון קטנה ברחוב דרך הבנים. לאחר האולפן בו סבתי למדה לדבר ולכתוב בעברית, היא התקבלה לעבוד בבית חולים "שער מנשה" לחולי נפש, במחלקה ד'. היא עבדה שם עד שיצאה לפנסיה בגיל 60. לאחר שסבא שלי יעשה נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2008, סבתי מכרה את דירתה בפרדס חנה ועברה לגור לידנו בגדרה כדי שתוכל להיות ליד הנכדים. בתאריך 2.3.2013 סבתי רעיה נפטרה ממחלת הסרטן והיא קבורה לצד סבי יעשה בבית העלמין בפרדס חנה.

ההורים של סבתא שלי רעיה: צילה וזנוויל שוורצמן

סבא יעקב וסבתא רעיה כשהיו בני 20

סבא שלי – שינדר יעקב

את סבא שלי יעקב או יעשה בשמו הרוסי, לא זכיתי להכיר כי הוא נפטר לפני שבכלל נולדתי. כולם מספרים לי עליו שהוא היה בן אדם אדיב, צנוע ושהוא אהב את כולם מאוד. סבא יעשה נולד במולדובה שבברית המועצות בשנת 1945. הוא לא זכה להכיר את אביו שנהרג במלחמת העולם השנייה ולכן גדל כבן יחיד לאמו. סבא היה תלמיד מאוד חכם אך בגלל שהיה צריך לעזור בפרנסת המשפחה, הוא לא זכה ללכת ללמוד באוניברסיטה אלה התפרנס כצלם ולאחר מכן כחרט במפעל. בגיל 22 בזמן שביקר את בת דודתו בעיר אורגייב הוא פגש את סבתי רעיה, התאהב בה והם התחתנו במהרה. לאחר שנה נולדה בתם הראשונה אלכסנדרה וכעבור תשע שנים נולדה אמי אורית. כפי שסיפרתי אצל סבתי רחל, כל משפחת שינדר עלו לארץ ישראל בחודש יולי 1977, והתיישבו בפרדס חנה. לאחר האולפן, סבי התקבל לעבודה כחרט בתע"ש חיפה. הוא עבד במקום זה עד גיל  55 ואז הוא יצא לפנסיה מוקדמת בגלל מחלת הסרטן. הוא נפטר בתאריך 21.5.2008 והוא קבור לצד סבתי בבית העלמין בפרדס חנה.

סבא שלי יעקב שינדר כשהיה צעיר

שולי נולדה במולדובה בעיר בשם אורגייב בשנת 1968 בשם אלכסנדרה. שם זה ניתן לה על שם אבא של סבא שלי ששמו היה אלכס והוא נפטר במלחמת העולם השנייה עוד לפני שסבא שלי יעשה נולד. בתשע שנים הראשונות לחייה היא גדלה כבת יחידה עד שבינואר 1977 נולדה אחותה הקטנה (אימא שלי). ואז, היא ומשפחתה עלו ארצה והתיישבו בפרדס חנה. הקליטה בארץ לא הייתה קלה לה בגלל הקושי בשפה וההבדלים בתרבות בין מה שהיא הייתה רגילה אליו בברית המועצות לעומת ההתנהגות של הישראלים בפרדס חנה. כנערה, היא אהבה מאוד לסרוג  ולשחק בחוץ עם חברים. בישראל, שונה שמה הפרטי מאלכסנדרה לשולי ועד היום חלק מהאנשים קוראים לה בשם זה. ביסודי היא למדה בפרדס חנה בבית ספר "שרת" ובתיכון היא למדה בחקלאי פרדס חנה. היא גדלה עם עוד אחות (אימא שלי) בבית חם ואוהב עם הורים תומכים, אוהבים ומפרגנים. שולי לא שירתה בצבא ובמקום זה למדה עיצוב אופנה ואיפור מקצועי. בגיל 23 היא התחתנה ובגיל 27 היא הביאה את בנה היחיד – עידן. דודה שלי גרה בפרדס חנה עד היום ועובדת כמורה מחליפה.

דודה שולי אלכסנדרה כשהייתה תלמידה ברוסיה

סבא, סבתא ודודה שלי כמשפחה קטנה ברוסיה, לפני שאימא שלי נולדה

אמא שלי – אורית שינדר

אמא שלי, נולדה בינואר 1977 בעיר ארגייב במדינה בשם מולדובה בברית המועצות לשעבר. השם שהוריה נתנו לה היה סווטלנה שינדר. השם סווטלנה בא מהשם "סווט" שמשמעותו אור. בסוף שנות ה-70, השלטונות בברית המועצות לשעבר אפשרו ליהודים לעזוב את ברית המועצות וכך חצי שנה לאחר שאימא שלי נולדה המשפחה של אמא שלי (סבא רבא וסבתא רבתא שלי מצד אימא – צילה וזנוויל שוורצמן), סבא וסבתא שלי מצד אימא (רעיה ויעשה שינדר), דודה שלי (אלכסנדרה שינדר) ואימא שלי, "עשתה עלייה" למדינת ישראל.

כאשר הם הגיעו לארץ לכולם שונה השם הפרטי איתו הגיעו מברית המועצות לשם "עברי" וכך אמא שלי הפכה מסווטלנה לאורית. הם נשלחו לגור בפרדס חנה בשתי דירות שיכון ליד מרכז הקליטה. אימא שלי גודלה בעיקר על ידי סבא וסבתא שלה בשנים הראשונות לחייה, כי ההורים שלה החלו לעבוד מיד לאחר שסיימו ללמוד במרכז הקליטה – עברית. את השנים הראשונות לחייה היא לא ממש זוכרת וגם כמובן שאין לה כל זיכרון מהחיים בברית המועצות. לפני שאימא שלי החלה ללמוד בכיתה א, ההורים שלה קנו בית יותר גדול בבניין חדש בפרדס חנה אליו המשפחה של אימא שלי יחד עם סבא וסבתא שלה עברו יחדיו. סבא וסבתא של אימא שלי נפטרו כשהיא הייתה בת 10 ובת 12 בהתאמה.

אימא שלי למדה בבית ספר "אלונים" ולאחר מכן בתיכון "חקלאי פרדס חנה", במגמה ראלית פיזיקאלית. בצבא שירתה כטכנאית טילים ולאחר הצבא למה תואר ראשון ושני בהנדסה גרעינית. היא התחתנה עם אבא שלי בשנת 2002 ולאחר כמה שנים נולד אחי הבכור עומר, אני ואחי הקטן עמית.

סבתא רעיה, אימא שלי ודודה שלי

הסוף!

הזוית האישית

אורית: בזכות תכנית הקשר הרב דורי אני מרגישה ששחר נחשפה להיסטוריה של המשפחה שלי וכך הקשר בינינו התחזק.

שחר: בזכות הקשר הרב דורי עבדתי עם אימא שלי וזה קירב בינינו וגם למדתי על ההיסטוריה של המשפחה שלי וראיתי איך סבא וסבתא שלי היו נראים בצעירותם.