המכנסיים הקרועים שהצילו אותי
אליהו בן משה מספר על המתקפה הבריטית ועל עבודתו ומשפחתו
נולדתי ב-26/8/1944 בזמן המאורעות, 4 שנים לפני הקמת המדינה. נולדתי בפתח-תקווה בבית החולים בלינסון. הייתי ילד בן 4 כשהתחילה המלחמה עם הבריטים על הקמת המדינה. היינו 3 ילדים שאני הגדול ביניהם. הבריטים הפציצו ואימי לקחה את אחיותיי בידיה ואני רצתי איתה כשאני מחזיק לה את החלוק. אמא רצה למקלט ובדרך למקלט המכנס שלי נתפס בגדר תיל. לא יכולתי לרוץ אתה. אמא מיהרה לשים את אחיותיי במקלט ורצה בחזרה לבוא ולקחת אותי. בזמן שאמא לא הייתה איתי קרעתי את המכנס ורצתי למקום שראיתי שאליו אנשים רצים ורצתי אחריהם (לא ידעתי שזה מקלט). כאשר נכנסנו למקלט מטוס פייפר השליך פצצה בפתח המקלט מיד אחרי שנכנסתי. באותו הזמן הייתי בגן ילדים…
ב-1950 אבי רצה לקנות שטח אדמה. הוא לא ידע היכן כדאי יותר לקנות. הוא יכול היה לקנות בדיזנגוף אבל מאחר והוא לא ידע איפה הכי טוב לקנות הוא קנה בסופו של דבר בשכונת התקווה. באותה תקופה הכול היה שטחי חול, לא היו הרבה בתים ולא ידעו איפה טוב יותר לבנות בית. אבי בנה בית בשכונת התקווה, שם למדתי בביה"ס היסודי ובחופשות עבדתי בעבודות שונות כמו צביעת רכבים וצביעת תיבות דואר. אחרי 8 שנים בבית הספר היסודי (אז כולם למדו 8 שנים) למדתי שנתיים את מקצוע המסגרות. לאחר שסיימתי את הלימודים עבדתי כמתלמד באינסטלציה (שרברבות), עד שהתגייסתי לצבא בשנת 1966. בשנת 1968 שוחררתי מהצבא והתחתנתי. המשכתי בעבודת השרברבות עד אשר עזבתי ועברתי לעבוד כתפסן בעבודות בניין. התחלתי לעבוד בעבודות בניין מאחר שבעבודות הבניין הרוויחו עוד לירה (לירה בזמנו היה הרבה כסף). אחרי 7 שנים בעבודות תפסנות חזרתי לעבוד בשרברבות, מאז ועד היום כ-40 שנה אני עובד בשרברבות. נולדו לי 4 ילדים: זוהר, חנן , שירלי ודורון. לזוהר נולדו שני ילדים: עידו וגאיה. לחנן גם שני ילדים: רועי ועמית. שירלי רווקה ולדורון 4 ילדים: דור, נועם, שגיב ועודד (יחזקאל).
מילון
אינסטלציהשרברבות
ציטוטים
”מטוס פייפר השליך פצצה בפתח המקלט מיד אחרי שנכנסתי“