מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה, נולדתי בסוכות.

אבי יצחק, נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1935, בזכות דודיו שגרו ברעננה וקנו אישור עלייה מידי הבריטים, ששלטו בארץ באותה התקופה.

אמי מאגי, עלתה ארצה בשנת 1947, ממצרים שם נולדה. (משפחת סבא הייתה מראשוני פתח תקווה). היא הגיעה לרעננה שם גרו שתי אחיותיה ושם פגשה את אבי שהתאהב בה ממבט ראשון. כשנולדתי (רבקה), אבי מאוד שמח שנולדה לו בת והוא חגג במסיבה מאוד גדולה. לגן הלכתי מגיל 3, אומנם לא דיברתי ברור אך הגננת הבינה אותי מצוין. מאחר ולאבי היו סוס ועגלה לעזרה בעבודתו (חנות מספוא לבעלי חיים) היו לוקחים אותי מידי פעם לגן בעגלה עם הסוסה "בובה".

בילדותינו, כולנו גרנו בבית עם קומה אחת וחצר. אחרי הצהריים הילדים מהשכונה היו מתאספים ומשחקים יחד כמו: קלאס, מחניים, 5 אבנים, חבל קפיצה, ארצות ועוד. הלכנו לספרייה המקומית להחליף ספרים. בימי החורף, היינו יוצאים לשדות לקטוף פרחי בר (אז היה מותר), אספנו חלזונות ואף גידלנו תולעי משי. בבקרים כל ילדיי השכונה, בגילאים שונים, הלכו ברגל יחד לבית הספר.

בבית הספר הייתה לנו: חלקה חקלאית – ובשיעורי חקלאות הכנו את הערוגות, שתלנו ולבסוף קנינו את הירקות שגידלנו. פינת חי – טיפחנו את הטווסים ושאר החיות שהיו בפינת החי.

מסעדה – מי שנרשם היה אוכל בצהריים ארוחה חמה וטעימה. התלמידים מכיתה ח' (בתי הספר היסודיים היו מכיתה א' עד כיתה ח' ואז תיכון), עבדו בתורנות במטבח שבמסעדה. היום המועדף היה יום שלישי, כי היו קציצות דגים מאוד טעימות.

שיעורי מלאכה – היו נפרדים לבנות ולבנים. הבנות למדו לרקום ולתפור והבנים היו בעבודות עץ.

בחגי תשרי, כל ילדיי השכונה הלכו עם ההורים לבית הכנסת והשיא היה בשמחת תורה, כשרקדו עם הספרים. הילדים באו לבית הכנסת עם דגל ותפוח וקיבלנו שקיות ממתקים.

בשרותי הצבאי שרתתי במצפה רמון כמטאורולוגית.

עבדתי בבנק הפועלים כארבעים שנה, שבמהלכם התחתנתי, ילדתי ולמדתי לימודים אקדמאיים. כשרעננה גדלה, החלטנו לעבור למקום קטן שיזכיר לי את "רעננה שלי" וכך הגענו לאבן יהודה, לפני 32 שנים. באבן יהודה נולד ילדנו השלישי וכולם למדו בבית ספר בכר ובהדסים. אנחנו מאוד מרוצים במושבה, במיוחד שביתנו הבכורה גרה באבן יהודה עם משפחתה.

אירוע מיוחד שזכור לי היטב "בת המצווה שלי"

איך מצאתי בגד?

ברעננה של אותם הימים לא היו חנויות לבגדי ילדים ולכן נסעתי עם אמי לתל אביב, לרחוב דיזינגוף. באחת החנויות מצאתי את הבגד שמצא חן בעיניי והוא היה חליפת שלושה חלקים והם: חולצה חצאית וז'קט בצבע ורוד לבן. המסיבה לילדי השכבה: מסיבות בת המצווה נחגגו בדרך כלל בבית הספר, באולם המסעדה. חגגו לכמה ילדים יחד שנולדו באותו החודש. לי חגגו עם עוד חמש בנות, "במלששת" היה מנחה שסיפר בדיחות, ערך חידון, העביר משחקים, המנצחים קיבלו  פרסים  וכמובן שהיה כיבוד מגוון. החגיגה שבביתי עם בני משפחתי המורחבת חגגתי גם כן. כל משפחתי הגיעה לביתנו ושם חגגנו. קיבלתי כמה וכמה מתנות. אחת יש לי עד היום והיא צמיד מזהב  צהוב בעל קישוט מיוחד במינו שחשוב לי מאוד.

אירוע מיוחד שזכור לי היטב – "המכבייה"

המכבייה או "המכבייה העולמית" היא תחרות ספורט רב-ענפית המתקיימת מדי ארבע שנים בישראל, בהשתתפות ספורטאים יהודים מרחבי העולם. הבסיס הטמון ברעיון המכבייה הוא קיום אולימפיאדה של יהודים, על אדמת ארץ ישראל, בה ישתתפו ספורטאים כנציגי התפוצות השונות של העם היהודי.

השתייכתי לתנועת הנוער מכבי צעיר, שברעננה. בשנת 1965, התקיימה מכבייה ברמת גן. אנו כחברי תנועת הנוער השתתפנו בטקס פתיחת המכבייה, בתרגיל התעמלות רב משתתפים. כל סניף של תנועת נוער התאמן לקראת המכבייה על תרגילי המופע הגדול. שלושה ימים לפני אירוע הפתיחה של המכבייה נסענו לאימונים ברמת גן (שם התקיימה המכבייה). לאימונים הגיעו כל בני הנוער מכל הארץ כדי לתרגל את התרגילים כולם יחד. בימים התאמנו ובערבים נהנינו מחוויה תרבותית. ערב אחד הופיעו בפנינו שלישיית גשר הירקון, ובערב נוסף הקרינו לנו סרטים על קיר בניין. טקס פתיחת המכבייה הייתה מרהיב ורב משתתפים. ראינו את כל המשלחות מהארצות השונות. וכן את טקס הדלקת הלפיד שהיה מאוד מרשים. התרגשתי מאוד. נהניתי ושמחתי שניתנה לי הזכות להופיע במכבייה. בסיום ערב הפתיחה שבתי הביתה שמחה ומאושרת.

תמונות מהמכבייה:

 הזוית האישית

סבתא רבקה: תכנית הקשר הרב דורי החזירה אותי לילדות וחיזקה את הקשר לנכדתי. אני מקווה שהצלחתי להעביר את האווירה של הילדות והחיים שלי.

עמית: נהניתי מאוד ממפגשי התכנית "הקשר הרב דורי", נקשרתי לסבתא של הרבה יותר מקודם. למדתי על העבר שלה והכי חשוב הבנתי שלא הכל מובן מאליו. הדבר הראה לי את השוני בין החיים של פעם לבין החיים של היום. בזכות התכנית למדתי על המשחקים של פעם ואפילו כשאני מגיעה לבקר את סבתא, אני משחקת איתה משחקים שונים כמו: קפיצה בחבל, 5 אבנים, דוקים וכו'.

הצטלמנו בכניסה לבית הספר. במפגש פתיחה