מאגר סיפורי מורשת

בזכות מה יש לנו משפחה?

סבתא שלי בחרה לספר לי סיפור שלעולם לא סיפרה במשפחה.

כשהייתה בת שמונה וחצי היא חיה בהונגריה בעיר הבירה בודפשט. באוקטובר 1956 ערב אחד, אימא שלה לא חזרה הביתה בשעה הרגילה ואבא שלה היה במשלחת כלכלית בפולין והיא הייתה לבד עם אחותה הגדולה בבית. אחרי שחיכו וחיכו החליטו ללכת לחפש את אימא שלהן. בדיוק כשיצאו מהבניין, אימא שלהן הגיעה עם מונית ולקחה אותן לכיכר מרכזית של העיר שם עמדו הרבה מאוד אנשים שרו שירים וחיכו להפלת פסל ענק של סטלין.

בשביל סבתא שלי כילדה קטנה זה הרגיש נצח לעמוד שם. לאחר המון זמן נשמע פיצוץ והפסל נפל ורק המגפיים של הפסל נשארו במקום. מיד לאחר הפלת הפסל אמא שלהן אמרה "עכשיו הביתה".

פסל סטלין בכיכר המרכזית

למחרת הצבא הרוסי נכנס לבודפשט הכריז על עוצר וחודשיים לא הלכו לבית הספר. המקרה היה באוקטובר 1956 וזה היה הערב ששינה את החיים של סבתא שלי לחלוטין.

לאחר שאבא של סבתא שלי חזר מהשליחות בפולין בדרך לא דרך, הוא החליט שאינו רוצה לגדל את הבנות שלו במדינה כזאת. ולא היה איש צעיר הוא היה בן 60 בעל שם עם משרה חשובה ולכן זו הייתה החלטה אמיצה מאוד.

אימא של סבתא שלי אמרה שאם הם עוזבים את הונגריה היא מוכנה רק למקום שההורים שלה נמצאים וזה היה בישראל. כך סבתא שלי עלתה ארצה, ופגשה את סבא שלי בתנועת הנוער והקימו משפחה כשאני הנכד שלהם.

קישור לקובץ תיעוד הסיפור

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.