מאגר סיפורי מורשת

האירוע שהשפיע על שרה הוא הכרזת המדינה (1948).

ההכרזה המדינה התקיימה בישיבת מועצת העם באולם מוזיאון תל אביב, שבאותה עת שכן בבית דיזנגוף. תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי (ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס לצהרי יום שישי ה-14 במאי (ה' באייר), כמה שעות לפני כניסת השבת.

 באותו מעמד הסבה מועצת העם בת 37 החברים את שמה למועצת המדינה הזמנית, והפכה להיות הגוף המחוקק של המדינה החדשה ומינהלת העם נקבעה להיות הממשלה הזמנית. יושב ראש המועצה דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את נוסח ההכרזה – מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופייה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה. טקס ההכרזה הוקלט במלואו ואף הועבר בשידור חי על ידי "קול ישראל".

עוד באותו לילה הכירה ארצות הברית במדינה החדשה (הכרה "דה פקטו"), ושלושה ימים לאחר מכן הכירה בה גם ברית המועצות (הכרה "דה יורה"). למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש ממדינות ערב לארץ, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.

ביום הכרזה על קום המדינה שרה הייתה בת 15 וגרה במושב תל-עדשים אצל משפחה אומנת.

שרה מספרת:

"כל המושב יצא לרחבת המושב (לכביש הראשי), באותה תקופה בשנת 1945 עברתי לגור במושב אצל משפחה אומנת, עבדתי במשק טיפלתי באפרוחים, עבדתי בכרם ואכלתי ענבים, עבדתי במטע קטפתי פירות (אפרסקים, שזיפים ,תפוחי עץ), למדתי לארוז את הפירות.

 בערב היינו יוצאים כל הנערים והנערות של המושב לריצות.

כשפרצו המאורעות עם הערבים היינו צריכים לשמור על המושב, אני בתור ילדת חוץ, כשלא הייתי לומדת הייתי הולכת ועוזרת בשמירה על המושב.

היה שם פרוז'קטור גדול ואם הייתי רואה דמות חשודה הייתי מתקשרת במורס ומודיעה שיש דמות חשודות."

 בנימה אישית- שרה יקרה, שמחתי מאוד להכיר אותך, היה לי כיף להיות שותף שלך בפרוייקט. פגשתי אישה יצירתית, כישרונית ומלאת שימחת חיים.