מאגר סיפורי מורשת

אבי, סבי ודודי שידעו על בואם הסתתרו אצל שכנים וחברים. אמי החזיקה אותי על זרועה וסבתי ביקשה שיעזבו אותנו כי אמי בהריון (שזה לא היה נכון). הנאצים, אנשי ss  לקחו את שתי אחיותיה של אמי והובילו לכיכר סמוכה לבית בוא גרנו. למקום זה הובאו עוד גברים ונשים ומסביבם הרבה גברים, נשים וילדים במעגל גדול סביבם. לכל אלה שהובאו למקום נתנו מברשות ודליים עם מים והוכרחו לשפשף ולקרצף את אבני הרחוב. הקהל שמסביב צהל וצעק "סוף סוף נמצאה עבודה מתאימה ליהודים ".

אירוע זה הונצח בתמונות שבאחת מהן מופיעות אחיות של אימי דודותיי ופורסמו בכל העולם ומופיעות גם ביד ושם להראות כיצד השפילו הנאצים את היהודים. חוקים שפרסמו הנאצים מנעו ממני ומהוריי וממשפחתי ומכל היהודים לשבת לדוגמה על ספסלים בגן העיר שעליהם היה כתוב "אסור ליהודים לשבת כאן".

קניית מצרכים ומזון הייתה מותרת רק במשך שעתיים בשעות אחר הצהרים המאוחרות כאשר רוב המצרכים היו מצומצמים או אזלו בכלל. אבי פוטר מעבודתו ולדודי הופסקה ההתמחות במסגרת הלימודים שלו.

החיים תחת המשטר הנאצי ודיכוי היהודים באמצעים שונים כגון גזלת רכושם, חוסר עיסוק ומקור פרנסה, התנכלות לאנשים ברחובות והכאתם לעיני העוברים והשבים ברחובות. איסור נסיעה בתחבורה ציבורית בטווחים קצרים. איסור לשבת על ספסלים בגנים עליהם נכתב בפרוש "ליהודים אסור לשבת כאן". איסור קנייה אלא בשעות מאוחרות אחר הצהרים כאשר המצרכים הבסיסים אזלו או היו ברמה ירודה ובכמות מעטה.

לאחר ליל הבדולח הבינו כל בני המשפחה שצריך למצוא דרך לעזוב את אוסטריה. האחות הצעירה ברחה לדרום אמריקה אחות שנייה לאנגליה (אילו שתי האחיות שנלקחו על ידי הנאצים לרחוץ את המדרכות בוינה) האח מצא דרך לנסוע לארצות הברית ואנו, הורי ואני חפשנו דרך להגיע לפלשתינה. סבא וסבתא חשבו שלמבוגרים לא יעונה רע ובכל מקרה יש להם משפחה בהונגריה אליה יוכלו להימלט.

 

לאחר התארגנות קבוצות יהודים מגרמניה, צ'כיה, אוסטריה ומשוחררי מחנות ריכוז באותם שנים קבלנו הודעה קצרה שתוך 48 שעות עלינו להתייצב בכתובת סמוכה לבית במקום שרכזו אותנו – קבוצה של 900 נשים, גברים ,ילדים, מבוגרים ועוד. כל אחד יכול היה לקחת תיק או מזוודה קטנטונת עם ציוד מועט על מנת לצאת לדרך על ספינה שעגנה על הדנובה.

 

נפרדנו מסבא וסבתא שנותרו לבדם בדירה וב-3 לספטמבר יצאנו לדרך בליווי נאצים מאנשי אייכמן לכיוון הים השחור. סך הכל היינו כ-3600 יהודים על 4 ספינות נושאות דגל צלב הקרס של גרמניה הנאצית במטרה להגיע לפלשתינה בעליה בלתי חוקית.

בשפך הדנובה חיכו לנו 3 אניות: האטלנטיק, עליה אנחנו עלינו , ועוד הפסיפיק והמילוס. אמי שהייתה בהריון סבלה מאוד מהצפיפות והתנאים הקשים שקשה מאוד לספר עליהם בקצרה. האניות יצאו דרך טורקיה לים התיכון ונאלצו לעצור בהרבה איים יווניים על מנת להצטייד בפחם מים ומזון.

הרבה אנשים חלו ומתו בדרך והתנאים על האניות היו קשים ביותר. עצרנו בכרתים שם נולד אחי על האנייה  ושמו נקרא אורי בתקווה שהמשך הדרך היה עם אור גדול. נאלצנו להמשיך ללא פחם ומזון והחלנו לפרק את האנייה על מנת להשתמש בעצים במקום פחם על מנת שהאנייה תוכל להמשיך בדרכה.

כעבור יומיים נעצרה האנייה מבלי יכולת להמשיך. אזל הפחם,  המים והמזון. האנייה משדרת מצוקה s.o.s: משחתות ברטיות מגלות אותנו והאנייה נגררת ללימסול שבקפריסין למעשה נתפסנו על ידי הבריטים השולטים בארץ ישראל ומונעים מיהודים להיכנס לא"י.

 

האניות מילוס ופסיפיק הגיעו ונתפסו על ידי הבריטים לפנינו. הממשלה הבריטית מחליטה לגרש את כולם למאוריציוס, אי באוקיינוס ההודי. העולים משתי האניות הנמצאות בנמל חיפה, מועברים לאנייה "פאטריה" ואנו נוסעי האטלנטיק מגיעים בליווי אניות בריטיות מקפריסין ב-24 לאוקטובר 1940 ומתחילה העברת הנוסעים לאניית הגירוש "פאטריה".

 

היישוב היהודי בארץ ישראל מתקומם נגד החלטת הממשלה הבריטית לגירוש וההגנה מחליטה לבצע חבלה באנייה על מנת שלא תוכל להפליג .ראשוני העוברים מה"אטלנטיק" ל"פטריה" היו נשים וילדים ואנשים מבוגרים. למזלנו, הורי אני ואחי התינוק בן החודש ויום היינו בן הראשונים להעברה לפאטריה.

לאנייה הוכנסה פצצה בכוונה למנוע הפלגתה. כל הנוסעים נתבקשו לעלות לסיפון בשעה 09.00 בבוקר. הוריי ואני היינו בין האנשים שעל הסיפון העליון בשעה 09.15 התפוצץ חומר הנפץ שהוכנס לאנייה וגרם לחור גדול בדופן האנייה. המים חדרו לתוך האנייה וזו החלה להתהפך על צידה. אבי החזיק אותי בין רגליו תוך כדאי שקיעת בהתהפכות האנייה החלקנו למים. התהפכות האנייה נעצרה כאשר מעקה הסיפון נשאר מעל מי הים. על מעקה זה נאחזנו אבי אמי ואני וחיכינו לסירות ההצלה שפחדו להתקרב זמן רב מחשש למערבולות הנגרמות סביב אנייה טובעת וסוחפת מסביבה הכול  למעמקי הים.

 

כעבור כשלוש שעות עלינו מסירות ההצלה על רציפי הנמל. היינו רטובים, מותשים וכמעט ערומים כאשר מסביבנו המולה רבה צעקות בכי וצרחות. אמי החלה להתרוצץ על הרציף ולחפש את אחי התינוק בן החודש. נאמר לה שהתינוק נעטף במעיל צבאי ונזרק מחדר האחיות שעל הסיפון העליון אל הים. אחת הנוסעות שידעה לשחות משטה אותו מהים והניחה אותו על הרציף במקום בו הונחו עוד ילדים אחרים.

 

במקום מרוחק על הרציף עמדו אנשים טובים עם כדי משקה. אני השתחררתי מידיו של אבי רציתי לכיוון חלוקת הקקאו ונעלמתי. הורי ואחי נלקחו לבית החולים "רמבם" בחיפה ואני נלקחתי על ידי אנשים "טובים" למקום בלתי ידוע ומתוך כוונה למנוע את גירושי עם ייתר העולים למאורציוס. כל הניצולים נלקחו למחנה המעצר בעתלית כאשר המחנה חולק לנשים וילדים בצד אחד ובצידו האחר הגברים,  לא ניתן היה לעבור מצד לצד אלה באישור מיוחד.

 

כ-1650 הנוסעים אתם באנו על האטלנטיק ולא הועברו לפאטריה נלקחו גם הם לעתלית והופרדו משאר הנוסעים. הורים הגיעו כעבור מספר ימים לעתלית והחלו לחפש אותי. אמי חשבה שאני עם אבי, ואבי חשב שאני עם אמי. כ-275 טבעו למוות ונהרגו כתוצאה מהפיצוץ באנייה פאטריה והטבעתה בנמל חיפה.

החיפושים אחריי החלו גם על ידי מכרים של הורי.

לאחר כחודש ימים זיהה אותי צלם חיפאי והביא להורי שלוש תמונות כאשר מאחורי אחת מהן כתב:

" אני מאשר שאני ב-23.12.40 צילמתי את הילד הזה.  חיפה, 24.12.40   יוליוס פוקס  ,  צלם. "

 

כעבור שלושה חודשים הובאתי באמצעות רכב בריטי אל שער מחנה המעפילים בעתלית כאשר על צווארי שלט ועליו רשום "פטר אנגלר".

 

באמצע חודש יוני 1941 השתחררנו ממחנה המעצר בעתלית הגענו לתל אביב והתחלנו את חיינו בארץ ישראל. כל המעפילים שהיו איתנו על האנייה אטלנטיק ולא טבעו עם הפאטריה גורשו על ידי הבריטים למאורציוס וחזרו לארץ רק לאחר מלחמת העולם השנייה. חלקם נפטרו וקבורים בבית קברות במאורציוס. כל הנוסעים שטבעו עם הפאטריה קבורים בבית הקברות בכניסה לעיר חיפה ואנו המעט שנותרנו מאז עורכים כל שנה אזכרה ותפילה לזכרם בבית הקברות וליד האנדרטה במחנה המעפילים בעתלית.

 

פאטריה שוקעת בנמל חיפה

קישור ויקיפדיה: "פַּאטְרִיָּה (בלטינית: Patria, 'מולדת') הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה "ההגנה" פצצה באונייה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל; אך הנזק היה גדול מהמתוכנן, והאנייה טבעה ב-25 בנובמבר 1940. עקב כך טבעו למעלה מ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטים."

(ויקיפדיה)

 

קישור: אנציקלופדיה יהודית דעת – האנייה פאטריה