הילדות בשדה נחמיה של סבתא נעמי
שמי נעמי גבאי, אני סבתא של מאור, יש לי שבעה נכדים ומאור היא הנכדה החמישית מביניהם.
נולדתי בשם נעמי למשפחת רוזנברג. כאשר נולדתי, אימא שלי, בינה, הייתה מטפלת בקיבוץ שדה נחמיה (הקיבוץ בו נולדתי ובו אני חיה עד עצם היום הזה), הילדים ביקשו ממנה שיקראו לי ׳תמר׳ כי לאחי הבכור קוראים אמנון, ויש צמד אחים בסיפורי התנ"ך שקוראים להם אמנון ותמר. מכיוון שמערכת היחסים בין אמנון לתמר בסיפור מהתנ"ך הייתה עכורה לגמרי, הוריי החליטו לקרוא לי נעמי, גם הוא שם תנ״כי, שורש השם נ.ע.מ. אני נולדתי בבית החולים הסקוטי בטבריה. היום המבנה משמש למלון מאד מאד מפואר. אצלנו במשפחה מציינים כל יום הולדת וחוגגים אותו בתאריך האמיתי בהשתתפות כולם.
במשפחה הגרעינית אנחנו שני ילדים. אחי הבכור אמנון, מבוגר ממני בשבע שנים. שנינו נולדנו בקיבוץ וחיים בו עד עצם היום הזה. לשנינו משפחה גדולה ואנחנו שומרים על קשר משפחתי בין שתי המשפחות. את ילדותי העברתי בקיבוץ של פעם. הכל היה משותף, בבית הילדים בילינו את כל הימים ואת כל הלילות. היו לי מטפלות רבות שכל כמה שנים התחלפו. המבנה שבו הייתי כלל חדרי שינה, חדר אוכל, כיתת לימוד, מקלחות, שירותים וארונות לבגדים לנעליים. את ההורים ביקרתי כל יום לשעתיים אחר הצהריים. את החינוך קיבלתי מהסובבים אותי. בזמן הפנוי אהבתי לשחק במשחקי חברה והיו לי הרבה אוספים. אספתי מפיות, ניירות מכתבים, פרסים ותמונות של שחקנים וזמרים מפורסמים שהיה מאוד קשה להשיג אותם. עשיתי החלפות עם חבריי וכך גדל והשתנה האוסף מפעם לפעם. אהבתי מאוד לשחק בחמש אבנים, בקלאס ולקפוץ על חבל. פחות אהבתי את משחקי הכדור. כל יום שישי התקיימה קבלת שבת ובה כל ילד קיבל ארבעה ריבועי שוקולד. בבית ספר יסודי למדתי בקיבוץ בכיתה שהייתה לנו בבית הילדים. בתיכון עברתי ללמוד בבית ספר משותף "עמק החולה". שם בעיקר הגדלנו את המעגל החברתי ופחות את הלמידה. בנעורים השתייכתי לקבוצה שנקראת "החברה הבוגרת", שם גם התנהלו חיי בשיתוף מלא עם שאר הילדים. זאת תקופה שאני מאוד מאוד אוהבת להיזכר בה וחלק מחבריי הטובים עד עצם היום הזה הם חברים שהכרתי בתקופה הזאת. מערכת יחסים המבוססת על הבנה קבלה והשלמה.
הכרתי את בעלי שישו, סבא של מאור, במסיבת פורים בקרית שמונה. נסענו בטרמפים בלילה יחד ארבע חברות לחגוג. המסיבה התקיימה באולם ספורט של קרית שמונה, לאחר המסיבה שישו ביקש מחבר שיקפיץ אותנו בחזרה לקיבוץ ומאז נוצר הקשר. אני הייתי בת 17. באותה שנה נסעתי לשנה לקנדה והקשר ביננו נמשך במכתבים (המכתבים שמורים אצלי עד היום). התחתנו בחתונה צנועה בבית הוריי בקיבוץ. החופה התקיימה ברבנות בקריית שמונה ובערב נערכה קבלת פנים על הדשא אצל סבא וסבתא רבא של מאור – בינה ושלמה רוזנברג. בעלי שישו שאחד מתחביבו הרבים היה תחום הבישול, נפטר לפני 3 שנים.
כיום אני גימלאית משרד החינוך ומלמדת בבית ותיקי הגליל. לשמחתי, כיום אני גרה בשדה נחמיה, ילדיי ונכדיי גרים בקרבתי וממלאים את חיי בשמחה.
הזוית האישית
הנכדה מאור: נהניתי עם סבתא והתעניינתי ובעיקר התקרבתי לסבתא.
מילון
"פרסים"אוסף קלפים שנהגו לאסוף פעם
שְֵׂדה נְחֶמְיָה
קיבוץ באצבע הגליל בצפון עמק החולה כ-5 ק"מ ממזרח לקריית שמונה, המשתייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בשנת 1940 על ידי עולים מאוסטריה, צ'כיה והולנד (אשר השתיכו לתנועת הנוער המכבי הצעיר), על אדמות שנקנו מהכפר הערבי א-דווארה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
” הנעורים היא תקופה שאני מאוד אוהבת להיזכר בה וחלק מחבריי עד היום הם חברים שהכרתי בתקופה הזאת“