מאגר סיפורי מורשת

פעם נולדה ילדה שקוראים לה דיצה, על שם סבתא פרידה, אימא של אבא שלי. הפירוש של 'פרידה' זה שמחה, לכן קראו לי דיצה – הפירוש גם שמחה. סבא יהודה נקרא על שם סבא שלו ששמו היה יהודה, הוא נרצח בשואה. בבית קראו לו 'ידלה'. שם המשפחה הקודם של סבא הוא אלברמן. שם המשפחה עכשיו הוא ארבל.

סבתא דיצה נולדה בחיפה בתאריך 26.9.1950 וסבא יהודה נולד במחנה מעצר בקפריסין בתאריך 26.3.48. כשהגיעו לארץ התגוררו במעברה שער העליה באוהלים. לאחר מכן עברו לצריפים דולפים בטירת הכרמל, לאחר כשנתיים עברו לבית קבע בטירת הכרמל שהערבים נטשו. סבא הוא הבכור. הוא מרגיש אחראי. דרשו ממנו יותר משני האחים הקטנים והגבילו אותו. לשמעון, אחיו של סבא יהודה, אישיות מאוד מיוחדת: הוא היה ספורטאי מצטיין, קפטן נבחרת ישראל במשך 15 שנה.

סבתא היא הילדה הכי צעירה במשפחה, הכי מפונקת והכי אהבו אותה. לאחיות שלה קראו חנה וגאולה. חנה הייתה מאוד קשורה אליה. הן לא היו רק אחיות אלה גם חברות, חנה הייתה מאוד מוכשרת – היא שרה וניגנה, ונפטרה לפני 18 שנה. סבתא נולדה בקריית חיים, וסבא נולד במחנה מעצר בקפריסין. בבית הספר של דיצה היו כיתות קטנות ולא כל הילדים נכנסו לכיתות, אז בית הספר התחלק לפי שעות (משמרות), והילדים למדו חלקם בבוקר וחלקם בצהרים. הם שיחקו מחניים עם אבנים, כי לא היו כדורים. במהלך המשחק אחותה של סבתא  אמרה לה לזוז בשביל שהאבן לא תפגע בה, וסבתא זזה ובטעות האבן כן פגעה בה והיא פתחה את הראש. לסבתא היה אוסף מפיות והיא שמרה עליהם באלבום כמו בתמונות, רק במפיות. סבא אהב לשחק כדורגל והיה עובד בגינה מגיל 10, והיה מתקן לשכנים שלו דברים שהתקלקלו. סבתא  זוכרת את שירי השכונה בילדותה. וסבא  זוכר שיר "הפילו ראש ההר" ו"אנו בנו ארצה לבנות ולהבנות בה".

סבא סיפר שבילדותם שיחקו כדורגל עם חברים בכביש, הוא גם היה אלוף הארץ בריצת 5000 מ'. סבא היה בגן ילדים שקוראים לו ויצ"ו, לא היו להם צעצועים אז הם שיחקו בקלאס, בחבל, ובחמש אבנים. להורים של סבתא לא היה כסף לשלוח אותה לגן. סבא היה בבית הספר היסודי ממלכתי קרית הכרמל. סבתא למדה בבית ספר שקוראים לו גורדון בקרית חיים. לאחר היסודי עבר סבא לתיכון בבית ספר שקוראים לו שפירנצק. סבתא עברה לבית ספר התיכון בשם בית הפקיד.

סיפור האהבה של סבא יהודה וסבתא דיצה

סבא וסבתא  הכירו כשהיו ילדים כי הם היו שכנים. כשסבא וסבתא היו ילדים, סבתא עברה דירה לחיפה. לאחר 10 שנים הם נפגשו שוב במועדון בחיפה, ושם סבא התחיל לשאול: "איפה גרת?" ואז סבתא אמרה לו, "כשהייתה ילדה גרתי בקריית חיים", ואז סבא נזכר שהם היו שכנים וגרו בית מול בית, וסבא הזכיר לה שהם היו שכנים. סבא וסבתא סיפרו איך הייתה הצעת הנישואים: סבא וסבתא נסעו באוטובוס והם עברו ליד סלון כלות. סבתא ראתה שמלה יפה ואז סבא שאל אותה אם היא רוצה שהוא יקנה לה אותה, והיא הסכימה. החתונה הייתה בתאריך 8.10.1973. החתונה הייתה ביום השלישי למלחמת הכיפורים. את סבא גייסו לצבא והוא קיבל חופש לחתונה של כמה שעות. הייתה חתונה עצובה, היו מעט אנשים, בלי חברים ובלי חלק מהמשפחה. יום אחרי החתונה סבא עלה לרמת הגולן ונלחם נגד הסורים, חצי שנה אחרי החתונה סבא שוחרר מהמילואים.

אז מה אתם אומרים- רוצים לחזור בזמן או לא?

הזוית האישית

הנכדה לוטם: למדתי על סיפור החיים של סבא וסבתא, זה היה מאוד מעניין עבורי.