מאגר סיפורי מורשת

סיפור על הטלאי הצהוב ומקרה שחקוק היטב בזכרונה של סבתי דליה.

כשפרצה המלחמה, סבתי הייתה ילדה. סבתא נולדה בשנת 1940 ברומניה, למשפחה המונה 4 נפשות. אביה עבד במפעל ככלכלן ואמה הייתה עקרת בית. סבתי היא הקטנה מבין שתי אחיות. אחותה הגדולה זוכרת את סיפורי השואה בצורה מדויקת מסבתי מאחר והיא גדולה יותר.

סבתא מתארת שכל היהודים היו גרים באזור מרוכז אחד-כמו הרובע היהודי של היום. כשפרצה המלחמה הגרמנים חייבו את היהודים לענוד טלאי צהוב על חולצתם, כאות קלון לכך שהם יהודים. מי שלא היה עונד את הטלאי היה נענש במכות או בעבודות פרך קשות.

אני רוצה לספר על מקרה שקרה לסבתי וחקוק בזיכרונה. כשפרצה המלחמה, אביה של סבתי נלקח לעבודות במחנה, הוא הפסיק את עבודתו והכסף הלך ואזל. הגרמנים לקחו את ביתם הגדול והמרווח ונתנו לאנשי צבא לגור שם ואת משפחתה של סבתי הכניסו לחדרון קטן וצפוף.

סבתי ואמה הלכו לקניות עם שארית כספן, ובעודן ברחוב (כמובן שזוהו כיהודיות בגלל הטלאי הצהוב), אמה של סבתי הוכתה והושכבה על הרצפה ע"י נער ורק מפני שהיא יהודייה. סבתי, ילדה קטנה, הייתה המומה ובוכה מלראות את אמה על הרצפה, והעוברים ושבים לא התייחסו אליהם, והמשיכו ללכת.

לאחר כמה שעות כשסבתי נרגעה מהמקרה היא שאלה את אמה, למה הנער התנפל עליה ללא סיבה ואמה החלה להסביר לה שהם יהודים ובגלל דתם שונאים אותם, והטלאי הוא אות זיהוי, כך שלא ניתן להסתיר את דתם. שצריך להישמר ולהישמע להוראותיהם אחרת ייפגעו.

מאז ועד היום סבתא לא שוכחת את המקרה המצער, הוא נחקק בליבה ובזיכרונה ומאז היא החליטה שכשתגדל תעלה לארץ ישראל, ארץ בה תוכל לממש את דתה, לא תפחד להסתובב ברחוב, לא תפחד לדבר, לא תפחד להיענש או לחטוף מכות. מקרה זה הוא אחד מבין הרבה שהיא חוותה. חלק היא זוכרת וחלק פחות, אך מקרה זה היה החמור ביותר מבחינתה, מפני שראתה איך אנשים נפגעים ללא כל סיבה.

כשסבתי הגיעה לגיל 20 היא עלתה לבד לארץ, ללא משפחתה והכירה את סבי.

סבתי כ"כ אוהבת את ארץ ישראל וגאה בה וביהדותה מאד. היא תמיד אומרת שצריך לזכור ולשמר את הסיפורים והזיכרונות. שהניצולים הולכים ומתמעטים ואיתם מאבדים הרבה מידע, צריך לגונן על הניצולים. הם עברו חיים לא פשוטים, גם אם שיקמו את חייהם בצל הזיכרונות הקשים.

אסור לשכוח מאיפה באנו וצריך לשמור ולהגן על מדינתנו. במותם הניצולים ציוו לנו חיים ובזכותם אנחנו קיימים.

הזוית האישית

תיעדתי עם סבתי את הסיפור המיוחד והקשה שחוותה כילדה, ולמדתי ממנה שחשוב מאד לזכור את החיים בתקופת השואה כדי להבין את חיינו כאן במדינת ישראל