מאגר סיפורי מורשת

בעיר העתיקה בירושלים חיו שלושה אחים עם משפחותיהם (שעלו ממרוקו ונקראו המוגרבים). הבכור היה מימון, אשתו פריסיאדה וילדיהם. מימון עבד כשמש של ישיבת "פורת יוסף" והיה אדם שקול ורציני שכולם באו לשאול בעצתו על כל מיני בעיות של החיים. האח השני הוא וידל דוד, שהוא סבי – אביה של אימי רבקה. וידל התאלמן מאשתו לאה (שאני קרויה על שמה). לאה נפטרה צעירה מאד והשאירה אחריה שלושה ילדים – הראשון יעקב, שהיה בערך בן ארבע או חמש. אימי רבקה הייתה אז בת שנתיים והיה גם תינוק שאך זה נולד, אך הוא לא שרד אחרי מות אימו כי לא היה מי שיניק אותו (אז לא היו כל מיני תחליפי חלב). כעבור זמן מה סבי נישא בשנית עם אישה בשם תמר, בת למשפחת בן-שושן, ונולדו להם שתי בנות: עזיזה וגרסיה. היחס של תמר לשני ילדיו מהאישה הראשונה היה קשה מאד.

הסיפור הזה הוא על אימי רבקה, שגדלה יתומה ללא אמא ואמה החורגת לא אהבה אותה, אך למזלה הטוב הייתה ילדה יפה וחביבה, וכל השכנות בחצר ברחוב היהודים אהבו אותה ועזרו לה לעבור את התקופה הקשה שחוותה בבית אביה. בזכות השכנות  אמא דברה ספניולית ויידיש.

כשמלאו לה שתיים עשרה שנים מצאו לה שידוך – בחור בן עשרים, טבריאני, שהיה מסודר כלכלית והתאים למשפחתה ולאמה החורגת שייקח אותה רחוק. נערכו אירוסים עם תנאים מחייבים, משמע היא לא יכלה להביע התנגדות (לא שאלו אותה בכלל). השכנות הזדעזעו מהצעד הזה של ההורים והתחילו להסית אותה להתנגד בתוקף. אחת השכנות אמרה  לה שאם היא תתחתן בגיל הזה היא תישאר קטנה ולא תגדל יותר. כשהיא עברה ברחוב כולם צחקו וקראו לה "הכלה הקטנה". החתן מימון היה מגיע לבקר כל יום שישי והיה מביא לה מתנה "שקית ממתקים", אמא הייתה זורקת מיד את השקית לבור המים בחצר ובורחת לשכנים, שהיו מחביאים אותה עד צאת השבת, שאז היה נוסע חזרה לטבריה. כל תחנוניה לאביה שלא יחתנו אותה בעל כורחה לא הועילו כי אצלם אירוסים זו התחייבות ואי אפשרה להפר את התנאים.

מנהג הספרדים בירושלים הוא להכין חמין לשבת. כל משפחה הייתה שולחת את הסיר לתנור השכונתי והיו מסמנים את הסיר וקושרים כל מיני דברים על הידיות כדי שכל אחד יוכל לזהות את החמין שלו. בשבת אחרי התפילה כל גבר היה מביא את החמין המשפחתי שלו. באחת השבתות הלכו אחרי התפילה שלושת האחים (סבי ושני אחיו) שגרו קרוב אחד לשני ואיתם החתן המיועד, כל אחד עם סיר החמין שלו. הסיר היה חם מאד ולכל אחד הייתה מגבת כדי לשאת את הסיר. הדוד משה, צעיר האחים, התקרב לחתן ולחש לו: "שחרר את האחיינית שלי, היא לא רוצה אותך". החתן סירב בתוקף וטען שזו התחייבות שלא ניתן להפר. שוב ושוב הפציר בו הדוד ואמר לו :"היא עוד ילדה קטנה", אך לא עזר כלום הוא עמד על שלו. מרוב כעס על עקשנותו זרק הדוד את סיר החמין הרותח על הבחור וזה נמלט מהמקום ומאז לא שמעו ממנו. וזה מה שהציל את אימי להינשא נגד רצונה.

הסוף הטוב של הסיפור הוא שבגיל שש עשרה אימי הכירה את אבי והם נישאו מאהבה ונולדו להם שבעה ילדים.

כוס שעועית לבנה או חומס (להשרות כל הלילה). בשר בקר חתוך לקוביות וסגור על מחבט עם קצת שמן. עצמות מוח. קצת גידים. ביצים קשות מבושלות. תפוחי אדמה קלופים. 1 כוס חיטה (או אורז) מושרה במים רותחים, מתבלים בכורכום, פפריקה מתוקה,פלפל שחור ומלח. להוסיף לחיטה ראש שום שלם.

את כל זה שמים בשקית בד (אפשר בד חיתולים). בצל שלם עם הקליפה, 1כף דבש סילן ותבלינים (כמו בחיטה).

שמים את השעועית עם הגידים בתחתית הסיר מסביב מסדרים תפוחי אדמה וקוביות הבשר לסירוגין, באמצע שמים את שקית החיטה. מוסיפים מעל את העצמות וביצים קשות. מרתיחים על הכיריים טוב טוב מסירים עם כף את הקצף המצטבר למעלה, מתבלינים מכסים היטב ומכניסים לתנור בחום של 120 מעלות לכל הלילה.

בתיאבון!