החישוק – מזכרת מאבא
אתי ריין הנכדה מתעדת את סיפורה של סבתא פנינה גרינשפן.
סבתא פנינה נולדה בשנת 1951בתל אביב להוריה משפחת רפפורט.
סבתא מקדימה ומספרת לי, שבילדותה העיסוקים בשעות הפנאי היו שונים לגמרי משל היום. "פעם כמו שאתם יודעים לא היה מחשבים, משחקי מחשב, פלאפונים וסמארטפונים" היינו יורדים למטה לחצר קוראים לכל ילדי השכנים ומשחקים: קלאס, תופסת ומחבואים ולפעמים היינו מתחרים מי רוקד יותר יפה"?
אחד התחביבים של סבתי, היה לנענע חישוק מעל מותניה. סבתי הצטיינה בכך, היא הייתה ממש אלופה. אבל בתקופה ההיא בשונה מהיום, החישוק נחשב למצרך יקר ערך, ורק העשירים הגדולים ובעלי ההון היו יכולים להשיגו. כמובן, שהעשירים היו מאד מעטים, ומשפחתה של סבתי לא היו עשירים. ולא היה להם כסף מיותר להוציא על דברים חשובים יותר מאשר על חישוק.
ערב אחד ניגשה סבתי לאביה ואמרה לו: "אבא אני כל כך רוצה חישוק, אמנם אני יודעת שזה יקר וקשה לך, אבל זה מאד חשוב לי". אביה הביט בה ולא אמר דבר… באותו ערב סבתי הלכה לישון כמדי ערב, ולא הוסיפה עוד לבקש. להפתעתה הגדולה, כשהתעוררה בבוקר היא גילתה חישוק מונח על אדן החלון. מה רבה הייתה שמחתה באותם הימים. אך לצערה, השמחה שלה הייתה קצרה… כעבור מספר ימים, החישוק נשאר לה כמזכרת מאביה, אביה נפטר באופן פתאומי ימים אחדים אחרי שקנה לה את החישוק המיוחל. אביה של סבתי נפטר צעיר לימים, כשסבתי הייתה בגיל 11 בלבד.
הזוית האישית
אתי ריין מתעדת את סיפורה של סבתא פנינה במסגרת מפגשי תכנית ה'קשר הרב דורי'.
מילון
חישוקהוא אביזר דמוי חישוק בהתעמלות אמנותית ויכול להיות עשוי מפלסטיק או עץ, ובלבד שהוא שומר על צורתו במהלך השימוש. הקוטר הפנימי הוא 51–90 סנטימטרים, וחייב לשקול מינימום 300 גרם. החישוק יכול להיות בצבע טבעי או מכוסה באופן חלקי או מלא על ידי צבע או כמה צבעים, ועליו סרט דביק בצבע זהה או שונה מצבע החישוק.
ציטוטים
”ב"ה היום אנחנו חיים בעולם של שפע, שנשכיל להשתמש בכל החידושים רק לצרכים טובים.“