מאגר סיפורי מורשת

אירוע זה מתרחש בסוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת.

סבי היה רוקח בצמחי מרפא ושמו הלך לפניו עד שמלך אפגניסטן בעצמו ביקש את שירותיו.

באותם ימים, לאחר מלחמת העולם השנייה, המוסלמים במדינה היו מתנכלים ליהודים וסבי ומשפחתו החליטו לעזוב את אפגניסטן ולעלות לארץ ישראל.

היות וסבי היה מקושר עם המלך, הוא פנה אליו לבקשה לעזרה לקבל דרכונים לכל המשפחה: לאשתו, לשתי בנותיו, לאבי ולאימי, שזה עתה נשאו. המלך אמר לסבי שיחזור למחרת, כשאבנט רחב חגור למותניו, שייפנה אל הסגן שלו והכל יהיה לו מוכן ומסודר.

כך עשה סבי. למחרת, הוא חזר אל בית המלך כאשר הוא חגור עם האבנט למותניו ופנה אל סגן המלך. סגנו של המלך נתן לו דרכונים והוא הכניסם אל האבנט.

סבי חזר אל ביתו, ארז את מטלטליהם. הם עלו על משאית קטנה ונסעו לכיוון איראן ומשם היו אמורים להמריא לארץ ישראל. היות ולא היה מטוס זמין לטיסה, הם השתקעו באיראן למשך שמונה חודשים, בהם נולד אחי הבכור ראובן.

כעבור כחודשיים מלידתו, היתה טיסה זמינה לישראל ולאחי לא היה דרכון. תחנת המעבר שבהם הם שהו היתה מבנה מאחורי בית הכנסת של הקהילה היהודית באיראן וסבי, שהיה רב, הלך להתייעץ עם שאר הרבנים כיצד להעלות את נכדו למטוס, כשאין ברשותו דרכון עבורו.

ההחלטה שהתקבלה פה אחד, שאימי תניק את אחי לשובע ואז עטפו אותו בשמיכת צמר ענקית ואת השמיכה עטפו גם בשטיח וכך צעדו כולם לכיוון ביקורת הגבולות ואבי הניח את ה"שטיח" על כתפו ופסע לעבר ביקורת הגבולות.

המוכס התחיל לשאול מה יש לך על הכתף ואבי התחיל לצעוק עליו האם מעולם לא ראה שטיח ומה זה השאלות האלה. כשראה המוכס שאבי מתרגז על השאלה הטיפשית שלו הוא אמר "תתקדם, תתקדם, תעלה על המטוס". ברגע שהגיעו למטוס הביא את השטיח לזרועות אימי וכולם נרגעו והמתח ירד אבל האמת היא שהם נרגעו רק אחרי שעברו את ביקורת הגבולות בארץ ישראל.

הזוית האישית

מיה: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתי בפרויקט "הקשר הרב דורי". הפרויקט ממש קישר בינינו וגיבש אותנו. אני מרגישה הרבה יותר מחוברת לסבתי לאחר הפרויקט.

סבתא: היתה לי חוויה מדהימה באמצעות נכדתי המתוקה. המפגש אפשר להעביר את חוויות הדורות הקודמים ואני מאד שמחה שזה נעשה באמצעות נכדתי המתוקה, שאני סומכת עליה שתעביר את החוויות הלאה.