מאגר סיפורי מורשת

שמי טטיאנה, נולדתי בשנת 1951 בתאריך 14 לאפריל בעיר קייב שבאוקראינה, בת למשפחה עם חמישה אחים כולל אותי: שלוש בנות ושתי בנים. אבי היה קצין בצבא והיינו עוברים הרבה, ואמי היתה יושבת איתנו בבית ושומרת עלינו. השכונה שלנו לא היתה כזאת גדולה, היה בה כמה פארקים, מרכולות ובתי כנסת…  אבל מה שהיה ייחודי בשכונה היה פארק אחד שהיייתי יכולה לשחק בו כל היום עם חבריי. היו בו הרבה מתקנים כמו קרוסלה ומגלשות אבל תמיד אהבתי לשבת על הנדנדה לקרוא ספר. אהבתי במיוחד את השקט, את הנוף. גם לפעמים נהגתי לשחק עם הארנבים.

כאשר הייתי בת 10 עברנו מאוקראינה לרוסיה (בזמנו רוסיה ואוקראינה היו אותו ארץ – ברה״מ) לעיר נזני נובגרד. זה היה המעבר הכי מצחיק שלי, אני עדיין זוכרת שאבא בא הביתה ואמר: "קחו את מה שחשוב לכם ובואו, אנחנו נוסעים." אני זוכרת איך כל האחים הסתכלו אחד על השני עם סימני שאלה על פניהם ובטוח לאחד מהם היה את התשובה. כעבור כמה דקות בהן פשוט בהינו באבא, אימא באה ואמרה: "קדימה… מהר.. אנחנו לא רוצים לפספס את הרכבת." ומיד כשכולנו שמענו את המילה ׳רכבת׳ התלהבנו כל כך, כי בחיים לא נסענו באחת כזאת בעבר. כעבור כמה דקות שאספנו את כל חפצינו, יצאנו מהבית ונסענו לכיוון הרכבת. מכיוון שגרתי בעיר די רחוקה מהמרכז לקח לנו לפחות שעה להגיע, ולמען האמת זו הייתה השעה הכי ארוכה בחיים שלי. כולם באוטו ישבו ודחפו אחד את השני ומרוב שמחה צרחו לי באוזניים. זה היה נורא! עד שאבא התחיל לצרוח עלינו להיות בשקט! אבל כמובן שהמשכנו. עד שהגענו לרכבת ועברנו לשבת שם עבר מלא זמן! ואני נרדמתי.

הגענו לעיר נזני נובגרד ואת האמת – היא היתה כזאת יפה! הכל ירוק, המון כבישים והמון אנשים ברחובות, זה היה מדהים, כי באתי מעיר די שקטה ופתאום באתי לפה. אחרי כמה שבועות בנזני נובגרד אני די התרגלתי. לפעמים עדיין הייתי מתפלאת מהשקט הנפשי ומהאנשים שגרים כאן. אני ואחיי היינו הולכים לבית ספר, לפארק, לבית הספר למוסיקה. כמעט לכל מקום הלכנו ביחד ותמיד היינו אומרים שנישאר יחד לתמיד ולא נעזוב את העיר. כעבור 10 שנים, כשהייתי בת 20 ועדיין גרתי עם משפחתי בעיר, השיאו אותי לויצאסלב מרוזוב שהיה קצין בצבא כמו אבי. בגיל 23 הולדתי את אירנה בתי הראשונה ובגיל 27 הולדתי את נטשה בתי השנייה. כשאירנה הגיעה לגיל 26 היא עברה לישראל וכעבור שלוש שנים נטשה בתי השנייה עברה גם היא לישראל עקב הסיפורים הנפלאים שאירנה סיפרה לנו, וגם עקב שהתחתנה.

כיום אני בת 68, אם לשתי בנות, סבתא לשתי נכדות ואחד בדרך. לבסוף אני גרה בישראל: עברתי לפה בשנת 2013, הלכתי לאולפן וגם לקחתי שיעורים. אני משתלבת בחברה הישראלית מעולה ומודה כל יום שעברתי לפה לארץ הקדושה.

הזוית האישית

הנכדה יעל: היה לי ממש כיף ומעניין לשמוע על עברה של סבתי כיוון שחלק מהסיפורים בחיים שלי לא שמעתי וגם מאוד התקרבנו בזמן העבודה והעבודה עצמה השפיעה עלינו לטוב !