מאגר סיפורי מורשת

הורי הביאו אותי לשכונה (ברחוב צה"ל 42-44 בגבעתיים) בהיותי בן שנה. הבית שלנו היה בדירת שיכון סטנדרטית אבל הייחוד שלה היה שהיא הייתה ממוקמת מעל צרכנייה (קו-אופ). הבית היה אחרון ברחוב ללא מוצא. בחזיתו הייתה רכבה גדולה וכל ילדי השכונה היו מתאספים שם ומשחקים שם בקלאס, חבל, דודל, סטנגה, ועוד… אבל אני אהבתי לשחק בעגלות, בנית העגלות וגם בניתי קורקינט, אבהתי שכל ילדי השכונה ידחפו אותי לפי התור.

וכשהייתי בן 4.5 אבי בנה לי זוג אופניים שהיו בעברם של אמי. שכן אחד שעבד בנמל תל אביב קנה לאופניים את הצמיגים והפנימיות אבי צבע את השלדה בצבע שחור וכן קנה כיסא חדש, שהיה גבוה מידי ולא יכולתי להגיע לדוושה. כפתרון אבי בנה כיסא מעץ והרכיב אותו לשלדה וכך יכולתי ללמוד לרכב על האופניים.

השכונה שלנו שכנה למרגלות גבעת קוזלובסקי ולכל מי שהיו אופניים, היינו עולים ברגל לראש הגבעה ויורדים את כל הירידה באופניים במהירות. מאחורי ביתי שתלו הורי עצי פרי כגון גויאבה, תפוז, קלמנטינה, ושזיף. כמו כן אבי בנה לול תרנגולות מטילות. בכדי להאכיל את התרנגולות שתלנו עשב שנקרא אספסת ותפקידי היה לגזום ולהאכיל את התרנגולות ומידי בוקר לאסוף את הביצים. כמו כן הייתה לנו הסעה לים בשבת, בשעה שבע בבוקר ואני הייתי אוסף בים צדפים ומוסיף לאוכל של התרנגולות. לעוד כמה שכנים שלנו היו לולי תרנגולות שנקנו.

בוקר אחד קמנו ולתדהמתנו גילינו שכל הרחוב כוסה בנוצות לבנות. הסתבר שתנים ירדו מההר פרצו ללולים וטרפו את כל התרנגולות פרט ללול שאבי בנה, הוא נשאר שלם, ללא פגע.

בשנת 1957 פרצה מלחמת סיני לא היו לנו מקלטים בבתים. כולנו נרתמנו לבנות שוחות למסתור, גם הילדים הקטנים עזרו בחפירת שוחות ומילוי שקי חול, סחיבת לבנים לבניית קירות מגן ועוד… המלחמה עברה במתח רב הידיעות מהחזית הגיעו באיחור רב וזה יצר מתח רב ואי ודאות.

שנה לאחר המלחמה אחי הקטן נולד זו הייתה גאווה גדולה מאוד בשבילי היות וכל המשפחות בשכונה היו בנות שני ילדים ואנחנו היינו הראשונים בשכונה, המשפחה היחידה עם שלושה ילדים. תנאי הגידול של הילדים היו מוגבלים מאוד: הדירות היו קטנות מאוד וכמו כן הרוב המוחלט של אנשי השכונה עבדו באותו מקום עבודה (משרד הביטחון) ובאותו שכר שלא הספיק למחייה סבירה.

כשעליתי לכיתה א' וגם בכיתה ב' למדנו במשמרת שנייה משעה 12:00 עד 16:00. לאחר שסיימתי את כיתה ב' הסתיימה בנייתו של בית הספר החדש. בבית הספר כצנלסון למדתי שם עד כיתה ד'. באמצה שנת כיתה ד' עברנו דירה בעיר גבעתיים. וכמובן שעברתי לבית ספר חדש וגם הוא היה חדש מאחורי ביתי החדש. בסביבתו של בית ספרי היו ממוקמים עוד מבנים באותה תקופה. מסגריה, מפעל ליצור נקניקים, רפת של פרות חולבות, מפעל ליצור גבינות, וכמובן שכל אלה נתנו לנו אפשרויות משחק שונות.

אחרי שסיימתי את בית הספר היסודי עברתי ללמוד בבית ספר מקצועי שהיה שייך לתעשייה הצבאית או בקיצור לתע"ש. שם אפילו זכיתי לעבוד במקביל עם עוזי גל ממציא העוזי (תמק) וכמובן אבי עבד שם כאח במחלקה אחרת. אני עזרתי בשיפור חלקי העוזי וזכיתי בפרס מקום רביעי על בנית מבלט לפעולה מסוימת במחסנית העוזי בהיותי בן 17.5. בתקופת הלימודים בבית הספר המקצועי פרצה מלחמת ששת הימים ואנחנו נרתמנו מטעם תע"ש לטיפול, שינוי והתאמת פצצות (ממאגר של פצצות ישנות) למטוסים החדשים יותר שהיו ברשות הצבא וזה נתן לנו גאווה גדולה מאוד ושייכות עמוקה למדינה.

בשרות הצבאי שלי הייתי נשק (בוחן ומתקן כלי נשק) בחטיבת הצנחנים. לאחר מכן שרתתי בצבא בחטיבת המילואים. כבר בתחילת המילואים שלי פרצה מלחמת יום כיפור. אני הייתי בעיר סואץ במשך 4 חודשים. ולאחר מכן עוד חודשיים במובלעת הסורית (34 ק"מ מעיר הבירה דמשק).

לאחר השירות הצבאי עבדתי כתקופה של חצי שנה במפעל לייצור משחקים ואני יצרתי הרבה משחקים שכיום כולם מכיריים כגון: חישוק (הולה הופ), כדור הגוגו, הטכנאי הצעיר, מונופול, תחפושות לפורים, סרטי קישוט ועוד…

אחרי שסיימתי לעבוד במפעל המשחקים פתחתי יחד עם אבי עסק לתיקוני מכונות לתעשיות שונות כגון: לתעשיית עיבוד שבבי, (תעשייה הצבאית הביטחונית ועוד…). בשנת 1992 סיימתי תקופה של העסק העצמאי יחד עם אבי ועברתי לעבוד במפעל ליצור מזגני רכב שהיה עוד בהתחלה. שם הייתי סגן מנהל מחלקת פיתוח מזגנים לרכב. ניצלתי את כישורי בתחום המבלטים ויצור משחקים ויצרתי מזגנים למכוניות (כולל מתקן מיוחד לרכב האמר הצבאי) אשר יכול לקרר חיל פצוע ולפנות אותו משדה הקרב.

בשנת 2000 התחלתי לעבוד על מערכות הידראוליות היינו בונים בוכנות לטרקטורים ולמשאיות ובין היתר הזדמן לי לבנות רגליים למכונית מסחרית גדולה. לאמיתו של דבר זו הייתה מכונית עם ציוד מעקב אחרי ראש הרשות הפלסטינית הקודם (יאסר ערפת) בניתי  גם מכונה הידראולית שבנתה את הגשרים החדשים בכביש ירושלים.

בעשר שנים האחרונות אני עובד בחברה שמייצרת מנגנוני נהיגה לנכים ומוגבלים לחברה זאת עברתי לאחר תאונת דרכים שבא נפגעה רגלי ורציתי לעשות ולתרום לחברת הנכים והפגועים.

מספר הסיפור הוא סבי יאיר פלג שכיום הוא סבא ל 11 נכדים ואבא ל 5 ילדים נשוי לסבתי דליה פלג.

הזוית האישית

לנכדתי הבכורה עופרי במהלך התכנית הכרתי אותך יותר לעומק וביסודיות והתגלתה לי ילדה חכמה, נבונה ויסודית. יש הרבה קוים משותפים בינינו: אחריות, אכפתיות ודייקנות וכמובן התנסות בדברים חדשים. באהבה סבא יאיר.

סבא יאיר היקר, במסגרת התכנית למדתי ממך על העבר שלך והרגשתי שהדקתי ביני ובנך את הקשר ועכשיו הקשר בניינו יותר חזק ומיוחד באהבה רבה, עופרי