מאגר סיפורי מורשת

שמי שגב חן משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא פנינה חן ומביא את סיפורה.

לפני הכל,

סבתא פנינה נולדה בשנת 1948. היא נולדה בארץ בעיצומה של מלחמת השחרור וגדלה בשכונת בנימין, שאגב פעם חיו בה רק התימנים ולפיכך היא נקראה שכונת התימנים. בשנת 1948 סבתא אמרה שהארץ נראתה  לא בנויה והיו הרבה עולים חדשים שהתחילו לאט לאט לבנות את הארץ.

היא סיפרה לי על ילדותה (עם לא מעט קושי):

"הילדות שלי לא הייתה כל כך, בוא נאמר, שמחה או משגשגת פשוט כי להורים היה קושי והיינו משפחה גדולה, שבעה ילדים ובאותה תקופה רק אבא שלי עבד אימא הייתה בבית והתפרנסנו בקושי". (לא יכולתי להתאפק) סליחה על ההתפרצות אבל אם אפשר לפרט במה היה הקושי? (עם קצת קושי לדבר) "בטח, הקושי היה שבתור ילדה מה שרציתי ומה שהתחשק לרוב לא קיבלתי". התעניינתי ובטח גם לא היה לכם מספיק כסף להתפרנס.

"זה לא שהיה קושי בפרנסה פשוט הכול היה בהקצבה ובתקופה ההיא היו מביאים לכל משפחה תלושים לפי הגודל והצרכים של אותה המשפחה. עם התלושים ההורים היו הולכים ומקבלים קמח, סוכר, אורז, שמן ומדיי פעם גם שוקולד. הייתה גם מכולת קטנה בשכונה שלנו, זה לא היה כמו בסופרים של היום שיש מלא ואתה יכול פשוט להיכנס ולבחור לך מה שאתה רוצה. פעם זה לא היה ככה".

עניין אותי לדעת מהם הערכים שהיא יכולה לתת לי מהעבר שלה אז היא ענתה לי: "כיבוד ההורים והזולת. זה לא חשוב המוצא או המין של הבן אדם פשוט מאוד להתנהג בכבוד".

היה לה קשה לענות על השאלה של החלומות שהיא הגשימה ואמרה: "לא יכולתי להגשים את כל החלומות שלי בגלל המצב של אותם הזמנים שהינו צריכים לוותר על זה".

האם היה לך את כל מה שהיית צריכה בילדות האם היה חסר משהו או יותר מידיי?

"אממ אי אפשר לומר שהיה לי את כל מה שהייתי צריכה בתור ילדה ושוב אני אומרת שזאת הייתה תקופה בה הכל היה נתון בהקצבה ולא יכולתי לדרוש יותר גם אם רציתי לדוגמה: עד שהנעליים לא היו קרועות ואי אפשר כבר ללכת אתם לא הינו מקבלים חדשות". (לא הצלחתי לשלוט בהתעניינות שלי) גם אם זה ממש קטן? "לא אם זה היה ממש קטן ההורים לא היו רוצים שהרגל שלי תיהרס אז הם קנו". זאת אומרת עד שהיא לא נקרעת לגמרי לא מחליפים?! לא הייתי יכול להסתדר עם מצב כזה!, אצלי רק עם זה נקרע קצת מחליפים. סבתא: "נכון מאוד וזה מובן מאליו שאתה היית משתגע כי אתה לא רגיל לצורת מחייה כזאת". חח אני מפונק הרבה יותר ממה שהיית את אז.

היא סיפרה לי על ההרפתקאות המצחיקות שלה.

"אני לא יודעת אם זאת הרפתקה, אבל פעם בבית ספר שלי היו ימים שהיו מחלקים לארוחת הצהריים רק גבינות. אני לא סבלתי גבינות. אז אימא שלי כל פעם הייתה באה למנהל ומבקשת ממנו שישגיח שאני אוכל גבינה כי הייתי מאוד רזה ובכל הזדמנות העברתי את הגבינות לחברות שלי. כמובן שזה לא עזר לי (סבתא מחייכת) כי המנהל כל הזמן הסתכל עליי וקרא לתורנית שתיתן לי עוד גבינה". אני צוחק ואומר האמת שגם אני לא אוהב גבינות.

מה היה הדבר הכי מצחיק שקרה לך? (הייתי חייב לשמוע עוד…אני מדבר אתה בקול מצחקק) "קרו לי הרבה דברים מצחיקים אבל דבר אחד בולט שקרא לי הוא שאני לא הייתי מתמידה ללמוד למבחנים וכל פעם  חברה שלי הייתה כותבת לי את החומר ואז הייתי מגיעה לציונים מצוינים בכיתה בלי ללמוד ובלי להתאמץ". הלוואי עליי …סתם סתם ואוו אין ביני לבינך דימיון בכלל חח. "דווקא יש כמה נקודות דמיון ביני לבינך ששנינו אנשים טובים וחוץ מזה הכל שונה. זאת הייתה תקופה אחרת כי היום רוב השאיפות שאתה נגיד שואף מתגשמים ואצלי זה לא היה ככה". כן אני יכול לשאוף להרבה דברים ואני מקבל אותם לרוב, נגיד רציתי להיות בחוג כדורגל קיבלתי רציתי בבית הספר להיות בוועדת ספורט קיבלתי.

בשלב הזה עניין אותי לדעת קצת שמות מהעבר אז שאלתי אותה מה היו השמות של החברות שלה? סבתא סיפרה: "האמת הייתי מקובלת והשמות של חלק מהחברות שאני זוכרת הם: מרים, שרה, יפה ועוד מלא חברות וחברים". גם לי יש הרבה חברים היום!

וגם מעניין אותי לדעת מה היה החלום שלך?

"היה לי חלום גדול מאוד להיות זמרת. אהבתי מאוד לשיר וגם הייתי הסולנית של הבית ספר שלי, אבל לצערי החלום לא התגשם כי לא היה מי שישקיע בי אז נשארתי עם חלום אבוד" (סבתא אומרת בצער). ועל גיוס לצבא סיפרה: "פיזית אני לא השתתפתי כי בתקופה שלי מי שהיה דתי לא גיסו אותו ואני הייתי דתייה מבית דתי אבל רגשית השתתפתי הכל המלחמות ממלחמת השחרור עד צוק איתן.

סבתא אם אפשר לפרט איך היו החיים כדתי או דתייה אז?

"כן פעם הדת הייתה הרבה יותר עוצמתית מהיום וזה בא לידי ביטוי בכך שפעם אם אתה היית דתי היה אסור לצאת ביום שבת והיום  אפשר לצאת וגם כמות האנשים שבאמת דתיים היום היא קטנה מאוד."

לסבתא נמאס לדבר על הדברים המצערים בחיים שלה והיא מוחקת את כל מה שעבר ומתמקדת בלספר לי על ההווה: "יש לי ילדים ונכדים טובים. יש ירוק בחוץ והחיים בעייני נפלאים. אני קונה מה שאני רוצה, אני אוכלת מה שאני רוצה, שאפתי לילדים טובים וקיבלתי, שאפתי לנכדים טובים קיבלתי ובזה אני מודה לאלוהים שהגעתי עד הלום ואני הכי מאושרת בעולם".

תמשיכי תמשיכי אני באמת נכד טוב חח.

לסיום אמרתי לסבתא שנהנתי מאוד לשמוע חלק מסיפוריי החיים שלה ושאני מקווה לשמוע עוד.

הזוית האישית

שגב חן: החוויה שחווינו הייתה מדהימה ומצחיקה. זה היה כיף לשמוע על הסיפור של סבתא שלי ואני מאחל לנו שנישאר בריאים ותמיד נאהב אחד את השני.