החיים בתימן
סיפור ילדות
גדלתי בתימן ליד צנעה.
החיים היו מאוד מעניינים בחברת האחים שלי. היינו שישה במספר: יוסף, זכריה,
שושנה, שלום,מזל ואנוכי יהודית. כילדים אהבנו לשחק ביחד ולהשתעשע. כשהתלכלכנו ונזקקנו למקלחת
היינו הולכים למעיין ומתרחצים. כמובן שלא היו מקלחות. נהגנו לאסוף את הגללים של הגמלים ולייבש אותם
לצורך הבערת אש בתנור. בתימן הורי הכינו את המאכלים בעצמם ולא היו קונים אוכל מוכן כמו שנהוג כיום.
המאכלים שנהגנו לאכול בתימן היו :מרק, הריש, פיתות בשם "מלוג'ה" "וגפועה".
באותה התקופה, אחרי שרצחו את האימם, ניתן היה לעלות לארץ. כל מי שרצה היה רשאי לעלות. האחים
הגדולים עלו לבד. בשנת 1949 עלינו שלושת האחים הקטנים ביניהם אני. את הדרך עשינו ע"ג גמלים.
במהלך הדרך אבא קשר אותנו לגמל כדי שלא ניפול. כשהגענו לשדה התעופה המתינו לנו המטוסים, אך
לא הרשו לנו להעלות את רכושנו. העליה לארץ במטוס הייתה חוויה נהדרת שלא חווינו אף פעם. הגענו לארץ
ישר לעין שמר. שיכנו אותנו באוהלים.
בעין שמר הרבנו לשחק במשחקים. המשחקים ששחקנו באותה התקופה היו שונים מהמשחקים של היום:
שלוש מקלות ומצמיגי מכוניות יצרנו משחק . בשנת 1950 ירד שלג כבד, מחזה נדיר עבורנו. כל כך התרגשנו,
ערמנו את השלג לערמות ושיחקנו. כילדים סייענו להורים רבות. היינו רועים את הצאן ומשגיחים עליו במרעה.
בגיל 8 כבר הספקתי עבדתי בחקלאות, בקטיף הכותנה .
מקימה משפחה
עם השנים משפחתי עברה להתגורר בעיר רחובות. בה הכרתי את בעלי יששכר. פגשתי אותו בחתונה ,
הוא ניגש אלי וביקש ממני כוס קפה. אחרי זמן מה בגיל 21 התחתנו וגרנו ברחובות. בגיל 22 נולדה בתי
הבכורה רויטל, אחריה סעדיה, הבן השלישי נפטר לצערנו בלידה. אח"כ נולדו אריאל ואביב.
כשהילדים גדלו יצאתי לעבוד כסייעת בגן ילדים במשך 31 שנה, העבודה בגן הילדים הייתה מהנה וחווייתית,
מילאה אותי, הענקתי לילדים הרבה חום ואהבה . הייתה לי תחושה של שליחות. זכור לי מקרה של ילד שהגיע
לגן עם חבילת מוצצים ולא הסכים להיפרד מהם, למרות הניסיונות של ההורים והגננת. יום אחד לקחתי את
הילד ושוחחתי אתו על הפרידה מהמוצצים. הוא סרב ואמר שקשה לו לעזוב אותם. סיפרתי לו על הבן שלי
שהשליך את המוצץ שלו לאסלה ונפרד מהמוצץ שלו. הילד שמע את הסיפור ניגש לאסלה ועשה כמעשה בני.
הוריו לא האמינו על הפרידה המהירה והודו לי על כך.
מילון
אימםמושל
ציטוטים
”עם ילדים עובדים מכל הלב “