מאגר סיפורי מורשת

אני שרה, בת הזקונים (הבת הרביעית), לאחר שלוש בנות.

אחותי הבכורה, בתיה, הייתה גננת. היא מבוגרת ממני ב-12 שנה ויש לה שלושה ילדים, שמונה נכדים ושני נינים. האחות השנייה רבקה ז"ל, נפטרה לפני 14 שנה ממחלה, והשאירה אחריה ארבעה ילדים, 25 נכדים ועשרה נינים. היא הייתה אישה צדיקה מאוד גדולה ועשתה הרבה מצוות וחסדים, וכל ילדיה ונכדיה הלכו בדרכה. האחות השלישית שולמית,יש לה שלושה ילדים שבעה נכדים ושני נינים.

בילדותי גרנו בתל אביב, בשכונת שפירא. בבית ילדותי היו שני חדרים ושתי מרפסות, גדלתי במשפחה של שש נפשות. הבית היה עשוי מלבנים, ולידינו היו בית כנסת מאוד מפואר, מכולת, גני ילדים ובתי ספר, הכל היה קרוב לביתנו. כילדה קיבלתי סוודר שסרגה לי סבתי ועד היום הוא נשאר אצלי למזכרת. נהגנו לשחק משחקי ילדות: קלאס, חמש אבנים, מחבואים, ותופסת. שיחקתי אותם עם חברותי מהכיתה ומהשכונה. לשמחתי, עד היום משחקים אותם. למדתי בגן "בתיה" בתל אביב וזכור לי שהייתי עושה יצירות יפות ואמי הייתה תולה את יצירותיי על המקרר. למדתי בבית ספר "שורשים" בתל אביב, וזכור לי שהייתי הכי חרוצה וגם תלמידה מצטיינת. הזיכרון הכי שמח שלי מגיל ההתבגרות היה כשנולדו לי אחייניות, והאירוע העצוב היה כשסבתי נפטרה.

ביתנו היה תמיד פתוח לכל מי שרצה לבוא לאכול בשבתות ובחגים, ואפילו גם ללון (היתה הכנסת אורחים כמו של אברהם אבינו). אני זוכרת מהבית את השירים העממיים, "הבה נגילה", ושירי שבת שאבי היה שר בשבת.

זכור לי שבילדותי הלכתי לים עם חברה ושכרנו "חסקה", ולאחר שהגענו ללב הים התהפכנו, הגלים הציפו אותנו ומילאו אותנו עד הגרון. חשבנו שזה היום האחרון לחיינו. כמעט שטבענו. למזלנו, אחרי דקות ארוכות הגיעו אנשים שניראו כ"מלאכים". היו אלה חיילים ממשמר החופים שראו אותנו נאבקות בגלים ובאו לעזרתנו, הם הצילו אותנו. כך קבלנו את החיים שלנו במתנה.

מקום העבודה הראשון שלי היה כפקידה בבנק דיסקונט מקצוע שרכשתי בארץ. את בעלי הכרתי בחתונה של חברים. היתה לנו מסיבת אירוסין יפה  והתחתנו בשנת 1974, כשהייתי בת 18. החתונה הייתה באולמי "דליה" בתל אביב.

אנו חוגגים את החגים באווירה משפחתית כשמגיעים הילדים, הנכדים והנינים. אני אוהבת במיוחד את חג הסוכות, כי נהוראי נכדי נולד בחג הזה, וכולם מגיעים לסוכה שבביתנו, ויש שמחה גדולה. אנחנו נוהגים לשמר מנהגים ומאכלים בוכריים, ויש לנו מאכל מיוחד שאוכלים אותו בחגים והוא נקרא דושפרא. אני מאד שמחה שכל ילדי ונכדי גרים בארץ.

בזמני החופשי אני אוהבת לטייל בחו"ל, טסתי כבר לעשר מדינות לטיול ונופש. אוהבת מאוד לקרוא ספרים. לוקחת חלק בהתנדבות עם ילדים בסיכון, וכל חג אני מביאה להם מתנות. הייתי רוצה ללמוד צרפתית, ובעתיד ללמוד באוניברסיטה.

הזוית האישית

הסיפור נכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אפק, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה תהילה ביטון.