מאגר סיפורי מורשת

שמי זמירה רוזמנבלט. נולדתי בשנת 1949 בבגדד שבעירק. בשנת 1950 עלינו לארץ ישראל.

עם הגיענו, שיכנו אותנו באוהלים ולאחר שנה עברנו לגור בצריפים ללא מים זורמים. שם גרנו במעברה ללא חשמל וללא מים זורמים. גם ללא מכונת כביסה ולכן בכל יום חמישי הייתה לנו  כובסת שכיבסה לנו את הבגדים. זאת מאחר ואמא שלי עבדה בקטיף תפוזים בפרדסים.

לא היה לנו מקרר חשמלי, היה בא איש עם עגלה מלאה קרח והיה מוכר רבע בלוק או חצי בלוק קרח. גם מערכת ביוב לא הייתה לנו, היה בור קליעה בחצר ששימש לשירותים. מדי פעם, הייתה מגיעה משאית (ביובית) ושואבת את השרותים.

בשנת 1960 זכינו לעבור סוף סוף  לדירת שיכון. עברנו לגור בדירת שיכון קטנה של כ-40 מטר בה גרנו אבא, אימא וסבתא שלי.

עלינו לישראל מאחר והייתה התנכלות ליהודים מצד הערבים. טסנו לארץ לאחר הקמת המדינה. הטיסה הייתה דרך פרס וכשנחתנו העבירו אותנו לאוהלים שם גרנו במעברה (שכונות עוני). אימא הייתה שמה לי פעמונים ברגלים על מנת שתוכל לאתר את מקומי בין האוהלים. מהמעברה העבירו אותנו לצריפים בתוך אותה מעברה. הצריפים היו עם חורים ובחורף היה מאוד קר והיו נזילות של מים. אימא הייתה מניחה סירים כדי לאסוף את המים ולמנוע את הרטיבות. כל יום הגיע חלבן ממנו היינו קונים את החלב. היה מגיע העגלון ממנו היינו קונים את הקרח רבע או חצי בלוק לפי מזג האוויר. את האוכל היינו מבשלים על פרימוס או על פתיליה לבישול איטי. ביום חמישי הייתה מגיעה כובסת על מנת לכבס את הבגדים לא היה ברז מים בצריף אלא ברז בחצר הבית. לאימא שלי הייתה בעיה עם ממחטות אף מאחר ולא היה כמו היום טישו וגרביים תמיד הלכו לאיבוד הממחטות וזוגות הגרביים. שירותים היו משותפים. "בור קליעה"  לשישה צריפים ביחד.

בחנות המכולת היינו קונים בתלושים זו הייתה תקופת "צנע"הכל היה בהגבלה. (לדוגמא: חצי חבילה חמאה לחמש נפשות). סוכר חום ניתן היה לקנות, במידה ורצית סוכר לבן הייתי אמורה לקנות בשוק שחור. לחם ניתן היה לקנות חצי כיכר בלבד למשפחה הכל היה בהקצבה. הייתה מאפייה לפיתות עיראקיות במרחק של 10 דקות הליכה, עמדנו בתור שעות בכדי לקנות. השכלה רכשנו בבית הספר המקומי בו למדנו עד כיתה ו'.

בשנת 1960 סוף סוף העבירו אותנו לדירות שיכון 40 מ"ר בשכונה קרובה. בחצר הגינה היה לנו כבש תרנגולות ועצי פרי שאבא היה מטפח. אומנם הייתה דירה קטנה אבל היה נעים ונחמד לגור שם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציון, בשנת תש"ף 2020. התכנית התקיימה בהנחיית המורה המובילה שרון אדם.