מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו לארץ בעליית הנוער והיו חברי קיבוץ בית אורן.

הורי שרתו בצה"ל אימי בחיל רפואה ואבי בחיל רגלים. אבי השתתף במלחמת העצמאות בכיבוש-ירושלים ואימא שרתה כחובשת בבית חולים 10 שהיה בקריית אליהו בחיפה.

 

המשפחה של אבי ואמי גרו בטירת הכרמל.

 

באחד הימים, בעודם חיילים נסעו הורי באוטובוס לחופשה ושם נפגשו לראשונה. אבי הציע לאמי לשבת משום שלא היה מקום ישיבה באוטובוס, המשפט שאמי אמרה לו, מצא חן בענייו מאוד, "אני לא זקנה תודה רבה". אמי הייתה תמיד רצינית ואדיבה חשבה תמיד על האחרים, "גם אתה עייף" אמרה לו.  הם ירדו באותה התחנה ואבי עקב אחריה לבית משפחתה, כאשר סיימה את הביקור הם נפגשו ודברו על המשך חברות, אבי אמר לה שזו אהבה ממבט ראשון ושהוא לא יעזוב אותה, הם סיפרו אחד לשני על חייהם. כאשר סיימו את השירות הצבאי התחתנו בתאריך 1.4.1952  ונולדו להם חמישה ילדים, אני הבכורה.

 

 

 

כזכור לי, להורי הייתה חשובה מאד האחדות והמשפחתיות, תמיד העניקו לנו הילדים ולכל בני המשפחה חום ואהבה, דאגו שנלמד ונאהב את הזולת.אבי העלה את משפחתו לארץ ישראל בצורה לא לגאלית, כלומר, לא חוקית דרך הים באנייה. הוא היה ימאי ובאחת הנסיעות לספרד נפגש אתם בנמל גיברלטר וכך הייתה לו הזדמנות מיוחדת להעלות את כל משפחתו ממרוקו הספרדית לישראל.

משפחתו של אבי שהו בביתנו עד שהסוכנות היהודית הכירה בהם וכך קיבלו את כל הזכויות כעולים חדשים בארץ. בהזדמנות זו שכל המשפחה גרה בבתנו למדנו את השפה הספרדית וכאשר דודתי עלתה לארץ עם משפחתה מצרפת למדנו גם את השפה הצרפתית.

 

אני נולדתי בשנת 1953, בחיפה למדתי בבית ספר יסודי "מרכז" בחיפה המחנכת שלי הייתה אילנה מכיתה א'- ג' היא מקור השראה למקצוע ההוראה אותו בחרתי כבר מגיל צעיר מאוד. עבדתי כמורה וכמחנכת בבית ספר תיכון מקצועי בחיפה למעלה מ- 35 שנים.

 

כיום אני בפנסיה, אולם ממשיכה להרצות במכללה למנהל עד עצם היום הזה.  

 

 

בית אורן.

"בית אורן הוא קיבוץ מתחדש[ במרכז רכס הכרמל, בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל. שמו סמלי ובהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בישעיהו: "לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל", לציון יערות האורן, הגדלים בסביבתו. נכון ל-2010, מתגוררים ביישוב כ-400 תושבים, מהם 220 חברים ו-180 תושבים". ויקיפדיה

 

תשע"ו