מאגר סיפורי מורשת

אני צבי, סבא של מאיה. נולדתי בפולין בשנת 1948 בעיר דז'רז'וניוב. בשנה 1939, לאחר הכיבוש הגרמני של פולין. אמי גיטלה (טובה) פייפר ומשפחתה נמלטו לברית המועצות ונשלחו למחנות העבודה בסיביר. אבי נורברט (נחום) גרוספלד התגורר באזור של פולין, שנכבש על ידי ברית המועצות בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. בשנת 1941 עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ברחו אבי ומשפחתו מפני הגרמנים לאוזבקיסטן. אמי ומשפחתה שוחררו  ממחנות עבודה בסיביר ועברו לגור אף הם באוזבקיסטן, שם הכיר אבי את אמי ושם הם התחתנו, בשנת 1944, בחתונה יהודית מסורתית.

      הכתובה המקורית של הורי

בשנת 1946 חזרו הוריי לפולין הקומוניסטית, לאזור שבו התרכזו לאחר המלחמה פליטי שואה ויהודים שנמלטו מפולין לברית המועצות בזמן המלחמה. אחי הבכור, מרדכי, נולד בשנת 1946 ואני נולדתי כעבור שנתיים. השם שהוענק לי היה הנריק. בשנת 1950 קיבל אבי משרה כמנהל חשבונות בעיר גדולה בשם ורוצלב, ולשם עברנו לגור באותה השנה. בשנה זאת נולד לי אח נוסף בשם אדוארד. השמות שלי ושל אחי הקטן מעידים על הכוונות של הוריי להישאר בפולין…

למרות השואה והסבל שעברו היהודים בזמן המלחמה, גם אחריה גאתה האנטישמיות בקרב הפולנים, ואף הייתה מלווה בפוגרומים. היהודים בפולין חששו לשוב למקומות המגורים שמהם נמלטו או גורשו בזמן המלחמה. שכניהם הגויים השתלטו על ביתם ועל רכושם והרגו יהודים שבאו לדרוש את הרכוש. יהודים רבים משארית הפליטה עזבו את פולין ואילו המעטים שנשארו, ואבי ביניהם, חשבו שיצליחו לחיות בפולין, מתוך אמונה שבפולין החדשה של העידן הקומוניסטי המצב ישתנה לטובה. באותה העת פעלה בפולין מחתרת אנטי-קומוניסטית בעלת סממנים אנטישמיים, וגם הכנסייה הקתולית נתנה רוח גבית לאנטישמיות.

אבי, שהיה עוד לפני המלחמה חבר בארגון יהודי-סוציאליסטי ואנטי-ציוני בשם "בונד" (ארגון שדגל בדעה שהיהודים צריכים להשתלב במדינות שבהם הם חיים כאשר מאפשרים להם חיי תרבות יהודיים חופשיים), האמין שהוא ומשפחתו ישתלבו בפולין. בשנה 1956, כשהמצב הכלכלי היה בכי רע וגם האנטישמיות גברה, החל אבי לפקפק בעתידו ב"גן העדן" הסוציאליסטי. אחותו, שהתגוררה בארה"ב, הציעה לו להגיע לארה"ב כתייר על מנת לבחון אפשרות השתקעות שם. היא אף הייתה מוכנה לשלוח כרטיסי הפלגה לו ולאחי הקטן. באותה העת פרצו בפולין מהומות על רקע המצב הכלכלי במדינה (במקביל למרד דומה בהונגריה). הממשלה ראתה ביהודים שעיר לעזאזל והאשימה את אותם במצב שנוצר. היא יצאה במסע אנטישמי תוך הכרזה שאינה אחראית עוד לגורלם של היהודים בפולין.

                                         צילום מתוך תערוכה בבית הכנסת בורוצלאב

(תרגום מפולנית- אנחנו לא רוצים את האידיאולוגיה הציונית. בכתובית התחתונה- מפלגה בלי ציונים)

התמונה מתארת הפגנה פולנית אנטי-ציונית משנת 1956. המצב הפוליטי ששרר בפולין היה הגורם העיקרי להחלטת אבי לעזוב את פולין ולעלות ארצה.

בד בבד הודיעה הממשלה שהיא פותחת את שעריה ומאפשרת ליהודים לעזוב מיד את פולין, בתנאי שיוותרו על האזרחות הפולנית. החלה לחלחל פניקה בקרב היהודים ורבים הגישו בקשות לעזיבה מידית. לאור ההתפתחויות המהירות ויתר אבי באופן מידי על הרעיון לנסוע לארה"ב והגיש בקשה לעזוב את פולין. לאחר קבלת היתר היציאה עזבנו את פולין בשנת 1957 ועלינו בעזרת הסוכנות היהודית לישראל.

האנייה "ארצה" עימה הגענו  לישראל

תעודת העולה של משפחת גרוספלד

בשנים הראשונות בארץ חווינו קשיי הסתגלות רבים. גרנו בצריף ללא חשמל וגז, אבי לא ידע עברית ועבד בעבודות דחק מזדמנות. אחרי כמה שנים המצב השתפר: אבי למד את השפה, מצא עבודה קבועה והשתלב היטב בחיים בארץ. בשנת 1961 נולד לי אח שלישי צבר. אבי לא התחרט ולו לרגע אחד על החלטתו לעלות לישראל, שבה חי בסיפוק במשך עשרים וחמש שנה עד פטירתו בשנת 1982. במבט לאחור, ההתפכחות של אבי מהאשליה שהיהודים יכולים להשתלב במדינה שבה נולדו הפכה אותו לציוני, שראה את עתיד משפחתו רק בישראל.

חפץ משמעותי בחיי

לאחר מות הוריי נותר בביתם סידור ישן של סבי וכתובה (המצולמת מעלה). הסידור נשמר בביתנו במשך שנים רבות משנת 1930, והכתובה מתקופת מלחמת העולם השנייה. למרות שההורים לא היו דתיים, הם שמרו על הסידור של הוריהם בנדודיהם במלחמה ברוסיה. אני רואה בחפצים אלה – מורשת אבות

הקשר הישראלי שלי – 70 שנה למדינה

העלייה שלי לישראל

אבי לא חשב כלל על נסיעה לארץ ישראל, כי לא ראה בציונות פתרון לאומי לאנטישמיות ששוררת בעולם. נהפוך הוא- הוא היה חבר בתנועה אנטי-ציונית, תנועה שנקראה "בונד". לאבי הייתה אחות בניו יורק והוא התכוון לנסוע לבדוק האם יצליח להסתדר שם ולמצוא תעסוקה ופרנסה. באותה תקופה הייתה אנטישמיות בפולין בעידוד הממשלה על רקע מצב כלכלי גרוע, וכמובן שהאשימו את היהודים שהיו כרגיל השעיר לעזאזל.  למזלם של היהודים הממשלה החליטה לאפשר יציאה מפולין והרבה משפחות עזבו. באותו הרגע החליט אבי שיסע כמו שכולם החליטו ובקש גם הוא אישור לעלות לישראל. האישור הגיע כעבור מספר חודשים והמשפחה עזבה בחופזה. לישראל הגענו בערב ל"ג בעומר, לאחר נסיעה ארוכה ברכבות דרך ארצות אירופה עד לנמל נאפולי באיטליה ומשם באניה בשם " ארצה " לנמל חיפה.

הזיכרון הראשון שיש לי מהגעתנו לארץ בשנת 1957 – מדורות ל'ג בעומר שכיסו את חיפה והכרמל!!

בית הספר "גורדון", ביה"ס היסודי הראשון בו למדתי עם הגיענו ארצה לכפר סבא לכיתה ד'.

ארצה עלינו…

האנייה הגיעה ב 18 למאי בלילה. ירדנו ממנה למחרת… לכן בתעודת עולה נרשם תאריך עליה 19 למאי.

האנייה "ארצה"

הזוית האישית

סבא צבי – נולדתי בפולין להורים פליטים, לא הכרתי את המושג סבא וסבתא. אין לי שום זיכרונות הסטורים כתובים מהורי או מהדורות שלפניכם. כסבא, ניתנה  לי הזכות והכבוד, להעביר לנכדתי את ההיסטוריה של הורי שתישמר לדורות הבאים כמורשת. הזדמנות נדירה לחזק קשרים עם הנכדים.

הנכדה מאיה – נהניתי להיות עם סבא ועם סבתא בפרויקט, ולשמוע את הסיפורים שלהם. מאחלת להם חיים ארוכים והרבה שמחה.