מאגר סיפורי מורשת

יולנדה חיון נולדה בלוב, בעיר טריפולי בשנת 1948.

יולנדה מספרת על עלייתה ארצה באנייה "גלילה":

עלינו לארץ בשנת 1951 באניה "גלילה". גלילה" הייתה אניית הנוסעים השלישית שנרכשה בידי "צים". היא נבנתה בשנת 1913 כספינת טיולים על הנהר הַדסון עבור חברת הרכבות האמריקנית. בשנת 1948 נרכשה בידי "צים" ושימשה, נושאת גייסות ושמה היה "דירקטור". יעודה בחברת "צים" – הבאת עולים. צוותה מנה כ־100 איש – כולם יהודים. בחודשים הראשונים לשירותה בצי הסוחר הישראלי (סוף דצמבר 1948 עד ראשית אפריל 1949) הביאה גלילה מעל 10,000 עולים והייתה האנייה הראשונה שהביאה את גולי קפריסין לארץ, היא הפסיקה את פעילותה בסתיו 1952, ובשנת 1953 נמכרה.

 

 

 

עלינו למחנה עולים בסאן לוקס שבעתלית. שם היינו כחודש. מעתלית העבירו אותו למעברה בראשון לציון. באנו משפחה גדולה. כשהגענו לארץ במחנה עולים ריססו אותנו בדי טי  זה היה מאוד לא נעים, התייחסו אלינו בצורה

מאוד מזלזלת . גרנו באוהלים 3 או 4 שנים. קיבלנו אוהל מאוד גדול כמו של הקצינים והחיילים. מאוחר יותר,

העבירו אותנו לצריפים, זה היה שיפור במגורים. בצריפים גרתי עד לנישואי.

 

ההכנות לחתונה שלי. את החתונות אצלנו  נהגנו לחגוג בחצר הבית. כולם היו מתגייסים לבישולים. הבישולים

שאנחנו בישלנו  מטעמים. כל השכנים עזרו לנו לבשל. היינו יושבים בצריף בחורף יושבים מסביב לפתיליה

ושותים תה ערבי ומספרים סיפורים. שלום עשוש היה מספר את הסיפורים שלו , את כל החוויות, שהוא עבר. 

 

היו לנו חיים לא קלים, הביאו לנו שמן קוקוס ומרגרינה שאנחנו לא ידענו מה זה שמן קוקוס ?. אמי חשבה שזה מהשמנים שעשו בשואה לכן היא לא נגעה בזה . גדלנו  בתקופת הצנע. היו  מחלקים לנו תלושים, תלושי מזון.

היינו הולכים פעם בשבוע לצרכנייה, וקונים מצרכים  בתלושי המזון. פעם בשבוע היו מביאים לנו עוף לשבת .

למי שהייתה לו משפחה גדולה, היו ממירים את כל 3 פעמיים. פעם בשבוע היינו אוכלים בשר כול התזונה שלנו

בעיקר הייתה על קטניות ופחמימות.  

כל מקומות העבודה בהם עבדו  היו עבודות דחק. לפחות שלוש פעמיים בשבוע לא היה חשמל. היינו

משתמשים בעששיות נפט.   

כשהגענו לצפירים הכרנו ילדים שבאו מכל מיני גלות אחרות , התחלנו להכיר את השפה שלהם, את המשחקים שלהם והתחברנו. ארבע מהאחים שלי באו בעליה בלתי לגאלית. אחותי הגדולה שירתה בצבא היא היית אחות במקצוע , והיא עשתה מילואים, כי המקצוע שלה היה מחייב, אף על פי שהיא הייתה נשואה  היא שרתה

במילואים. בשנת 1962, לצערנו,  היא נהרגה בתאונת דרכים במסגרת השרות שלה כאחות במילואים .

יהי זכרה מבורך!

השנה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, תשע"ד