מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר זכאי, נולדתי בשנת 1953 (תשי"ד) בתאריך 21 בדצמבר ט'ו בטבת,  בתל אביב. בהיותי כמעט  בת עשר, הפלגתי עם משפחתי לארצות הברית.

בסביבות ארבע אחר הצהריים, יום רביעי בתאריך 23.8.1963 (א' אלול תשכ"ג) הפלגתי עם הוריי ואחותי מנמל חיפה באונייה בשם "אולימפיה" לשהות של שנתיים בארצות הברית, בשל עבודתו של אבי באוניברסיטה. ההפלגה נמשכה שבועיים.

בשבוע הראשון שטנו בים התיכון ועגנו בשני נמלים: עגנו בנמל פיראוס שהוא נמל אתונה. ירדנו מן האונייה וביקרנו באקרופוליס. האקרופוליס הוא מקדש יווני קדום ומפורסם. לאחר שעות אחדות עלינו חזרה לאונייה והפלגנו לנאפולי אשר נמצאת באיטליה. ההפלגה נמשכה כיום נוסף. בנאפולי טיילנו בעיר מספר שעות ולאחר מכן עלינו לאונייה וחצינו את מיצר גיברלטר לכיוון האוקיינוס האטלנטי שם ביקרנו בבירת פורטוגל, ליסבון. בשבוע השני חצינו את האוקיאנוס האטלנטי במשך שבוע, ללא חניות. ההפלגה באוקיאנוס האטלנטי הייתה קשה יותר מאשר ההפלגה בים התיכון. האוקיאנוס סער יותר וסבלנו ממחלת ים. לאחר מכן הגענו לעיר הגדולה ניו יורק. מניו יורק טסנו בטיסה פנימית לחוף המערבי של ארצות הברית, לעיירה בשם ברקלי. שם גרנו כשנה.

כאשר גרנו בברקלי אבי, משה, עבד באוניברסיטה, אמי שולמית שהתה בבית עם אחותי הקטנה מיכל, שלא הסתגלה לגן ואני למדתי בבית הספר LE CONTE בכיתה ה'. בתחילת לימודיי היה לי קשה מכיוון שכמעט לא ידעתי אנגלית. אך לאחר מכן למדתי את השפה ונהניתי ללמוד. כחודשיים אחרי הגעתנו לברקלי, ביום שישי, 22/11/1963, ישבנו בכיתה בשעת צהריים ועסקנו בעבודה עצמית. פתאום נכנס מורה של כיתה ו', מבוהל וחיוור. הוא דיבר דקות אחדות עם מורתי, מיס שילדס (שלאחר מיכן נישאה ושמה שונה למיסיס ג'ורדן). מיס שילדס הפסיקה את השיעור וסיפרה לנו שנשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי, נורה בראשו בעת סיור בדאלס שבטקסס ומצבו אנוש. לאחר דקות אחדות נודע שמת מפצעיו. כולם היו המומים ואנו התלמידים נשלחנו הביתה מוקדם.

בסוף אותה שנת לימודים עברנו לחוף המזרחי של ארצות הברית, לעיר בוסטון. מברקלי לבוסטון נסענו במכונית של הוריי במשך עשרה ימים, מחוף אל חוף. זה היה טיול ארוך מאוד. שם למדתי בבית הספר DEVOTION  (שבמקרה היה בית הספר שבו למד בילדותו הנשיא קנדי). בבוסטון נהניתי מאוד מהלימודים, במיוחד מפני שידעתי היטב אנגלית. אירוע שזכור לי היטב מהלימודים שם, הוא מופע סוף השנה שהתקיים במאי בנושא חיי היום יום ברומא העתיקה. אני הייתי מנחת האירוע וסבתי ואמי היו בקהל. הייתי גאה ושמחה להנחות את האירוע מכיוון שממצב שבתחילת כיתה ה' בו כמעט לא ידעתי אנגלית – בסוף כיתה ו' דיברתי שוטף ויכולתי להנחות אירוע שלם באנגלית.

באוגוסט של אותה השנה ביקרנו ביריד העולמי בניו יורק ולאחר מכן טסנו במטוס של חברת אל-על חזרה ארצה.

הזוית האישית

נעמי: מאוד נהניתי לשמוע ולכתוב את סיפור ההפלגה של סבתא וללמוד על ארצות הברית ועל היהודים הישראלים שגרו שם בשנים 1963 עד 1965. נהניתי במיוחד מהמפגשים עם סבתא למרות שיוצא לנו להיפגש לא מעט. תכנית הקשר הרב דורי והרעיון לעשות דבר כזה הוא רעיון מצוין שמלמד הרבה על התקופה שבה הסבים והסבתות היו ילדים, ונותן הזדמנות לילדים ולסבים ולסבתות להיפגש במסגרת בית הספר, ולהראות לסבא וסבתא איך בית הספר נראה מה הם אוהבים ללמוד ואיך להם בבית הספר.

סבתא תמר: נהניתי מאוד מהמפגשים בכלל, ובמיוחד מהשהות עם נעמי במקום לימודיה ובמקום שבו חבריה נמצאים. הילדים קיבלו את הסבים והסבתות מאוד יפה ונעמי אירחה אותי למופת. הייתה אווירה נעימה ושמחתי לפגוש את החברות של נעמי ואת הסבים והסבתות שלהם.