מאגר סיפורי מורשת

סבתא ברטה עלתה לארץ מסמרקנד, אוזבקיסטן, 1972,כשהייתה בת 15 וחצי.

 

סבתא שלי מספרת שזכור לה שדיברו הרבה על העלייה לארץ. סבא רבא שלי עלה בשנת 1936 כי זו ארץ ישראל והם היו ציונים. הם לקחו אתם שבעה ילדים, ואת שלוש הבנות הגדולות השאירו בסמרקנד, ותכננו שאחר כך יבואו לקחת אותן מפני שהדרך היתה קשה, הם רכבו על סוסים עם מורה דרך. אך בינתיים נסגרו השערים ולא נתנו ליהודים לעלות לארץ. סבא רבא שלי נשאר בארץ ישראל, ואמא של סבתא נשארה בסמרקנד.

 

הילדות של סבתא: זכור לסבתא איך בחגים הלכו לבית הכנסת, ושההכנות לקראת כל חג נמשכו חודשים, למשל בחג פסח היו צריכים להכין מצות לבד בבית. פעם אמא של סבתא שלחה אותה ואת אחיותיה להביא קמח מצות. אמא של סבתא מאוד נבהלה כי כולם שם מוסלמים וטג'יקים, לא יהודים, והיא באה לחפש אותן וכמובן שמצאה. ביום הכיפורים היא היתה מתלבשת בבגדים לבנים והולכת לבית הכנסת. סבתא ואחיותיה היו מחכות בחוץ ושומעות את התפילה. אצלם היה נהוג שכל אחד מביא מצרכים לשני כי לא היתה חנות אחת כשרה, היה רק קצב יהודי אחד, ושוחט אחד. גם זכור לסבתא שהיה גטו, שכל היהודים התרכזו שם ושמרו אחד על השני. לא נתנו ליהודים להתחתן עם מוסלמים או נוצרים, והמבוגרים שמרו על הילדים.

 

בזמן הפנאי לא היה לילדים במה לשחק אז הם המציאו משחקים. כעבור כמה חודשים סבתא עלתה לארץ, היא הלכה לאולפן ללמוד עברית והלכה ללמוד איך להיות אחות.

 

כיום יש לסבתא ארבעה ילדים ועשרה נכדים.   

 

תשע"ה 2015