מאגר סיפורי מורשת

שמי אוליביה זוהר, נולדתי בבגדד בשנת 1945. עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1951 במטוס לשער עליה, מחנה עולים קרוב לחיפה.

באותה התקופה הייתה עלייה גדולה מבגדד, הגענו לשער העליה. אבי עבד בחקלאות, אמי הייתה בהריון בחודש התשיעי, וכשהיא ילדה עברנו לירושלים לגור אצל הדודה שלי, סעידה, אחות של אמא, שהייתה כבר בארץ שנים רבות, היא הייתה בארץ עוד במלחמת העצמאות. לאחר כשנה עברנו לעיר רמת גן. ברמת גן למדתי בבית ספר 'עתידים' ולאחר מכן למדתי בתיכון בשעות הערב בבני ברק, בשל המצב הכלכלי בבית.

לא שירתי בצבא, כי היינו דתיים. מיד אחרי הלימודים עבדתי כפקידה ובשנת 1966 נישאתי לבעלי ועברנו לנתניה. נולדו לי שני ילדים: בן ובת. בתחילת חיינו למדתי ספרות ועבדתי כספרית בבית, אך עם הרחבת המשפחה פרשתי. בעלי עבד בחנות מכולת ומצבנו הכלכלי השתפר. בתי נמצאת היום בארצות הברית יחד עם שלושת ילדיה, ונכדתי עשתה עליה. בני גר בבית יהושע והוא עובד במפעל המשפחתי שלנו.

שמחתי לעלות מעיראק לארץ. בארץ אהבתי את השורשיות והרגשתי שזוהי המדינה שלי, דבר שלא הרגשתי בין הערבים בבגדד, על אף הקושי ותחושת ההישרדות בשנים הראשונות בארץ. למרות היותי מבית דתי אהבתי להאזין לשירים לועזיים במכשיר הרדיו המשפחתי, ובמיוחד לשמוע את השיר טומבלנאז'. כל כך נהניתי שלא חששתי להתגלות שומעת רדיו בשבת ולהיענש..

הזוית האישית

אוליביה: מאוד התרגשתי לספר על החוויה, והעלאת הסיפור החזירה אותי שנים אחורה. נהניתי מאוד מהתכנית.

טום: היה לי כיף ומרגש לשמוע את סיפורה של אוליביה וכל מה שהיא עברה כשעלתה לארץ.