מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי חנה כהן נולדה בשנת 1946 ב- Radeburg שבגרמניה המזרחית שהייתה בחסות הרוסים.

הוריה של סבתי היו פליטי שואה, אחרי המלחמה הם חיפשו  את משפחותיהם בפולין. לאחר שהתברר שכולם הושמדו החליטו לעלות לארץ ישראל. בדרכם חצו את הגבול באופן לא חוקי מפולין לגרמניה.

כשסבתא רבא שלי הייתה בהריון בחודש התשיעי להריונה, הם נתפסו על ידי הגרמנים והושלכו לבית הכלא. כך קרה ששם, בבית הכלא, נולדה סבתי, חנה כהן גולדרינג. אחת הסוהרות הגרמניות עזרה לאמא של סבתא ודאגה לאוכל בשביל התינוקת שנולדה במשקל 1.5 קילו. לאחר חודש החליטו לשלוח בשיירה את האסירים למחנות עבודה בסיביר שברוסיה. סבתי הייתה תינוקת בכיינית ולכן כשאף אחד לא ראה, אמר להם השומר לברוח מהשיירה. הם נשארו בגרמניה שנתיים ולאחר מכן ברחו לצרפת.

השנה הייתה 1948 ובארץ התקיים טקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שמיד אחריה החלה  מלחמת השחרור.  לאחר המלחמה הם הצליחו לעלות לארץ ישראל בשלום.

בשנים הראשונות הם גרו בדירה ערבית נטושה בעכו שהם פלשו אליה ביחד עם עוד משפחה. שתי המשפחות התגוררו ביחד בדירה אחת כ-10 שנים. עם הזמן החליטו לבנות קיר באמצע הבית שיחלק את הדירה לשתי דירות. שנה לאחר הכרזת המדינה, הכריז ראש הממשלה בן גוריון על תקופת "הצנע" שנמשכה כ-10 שנים בין 1949 – 1958/9.

העשרה

החלת משטר הקיצוב והצנע:  כבר במהלך מלחמת העצמאות, באביב של שנת 1949, החליטה ממשלת ישראל בראשות דוד בן-גוריון להחיל משטר של צנע. עיקרו, בשלב הראשון, היה קיצוב במוצרי המזון ובמצרכים בסיסיים, ולאחר מכן גם קיצוב במוצרי הלבשה והנעלה.

המדינה הצעירה, שעמדה לקראת סיום עימות הדמים הקשה עם שכנותיה, החליטה לפתוח את שערי העלייה שהיו חסומים בימי הבריטים ולקבל המוני עולים, בעיקר פליטי שואה ויהודים מארצות ערב והאסלאם. רוב העולים באו ללא רכוש, והיה צורך לקיימם, לדאוג להם למזון, לביגוד, לפרנסה ולמגורים ולו ברמה המינימלית.