מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הגלריה של מירה זמשטיין

רועי וסבתא מירה בבית הספר "רעות"
צילום משפחתי
סבתא של רועי מספרת על הגשמת חלום

שמי מירה זמשטיין בעלת גלריה לרהוט עתיק במושב שדה יצחק. נולדתי בשנת 1955 ברחובות  וגדלנו במושב עזריקם. הורי הגיעו מטוניס אנחנו שש אחיות ושני אחים.

תמונה 1

במושב היה לנו משק חקלאי שגידלנו בו פרות, אפרוחים ופרחים כל אחד מהאחים היה אחראי על תחום במשק. אני הייתי אחראית על פיטום האווזים. בגיל 13 למדתי בפנימייה החקלאית "כדורי" והמשכתי בתחום החקלאות והייתי אחראית על דיר הכבשים בכדורי.

אז הגענו למושב שדה יצחק ושם הכרתי את בן זוגי אליעזר זמשטיין. נישאנו בשנת 1972 והבאנו לעולם את שלושת בנותינו הילה, הדר והגר. תחביבי היה מגיל קטן לאסוף חפצים עתיקים. יום אחד החלטתי להפסיק להתעסק בחקלאות להפוך את התחביב למקצוע.

הלכתי ללמוד אומנות ואספנות ונסעתי לאנגליה לקנות רהיטים וחפצי אומנות ופתחתי לי את גלריה "ורוד עתיק". אחד החפצים העתיקים ביותר בגלריה הוא שעון אורלוגין משנת 1870 שנקנה במכירה פומבית באנגליה, ושייך לטירה בליברפול שבנו שני שעונים זהים לטירה ואחד נמכר לבית הלבן ואת השני אני קניתי. עד היום הוא בגלריה והוא לא למכירה. הוא יישאר וישמר לדורי דורות. חלום אחד שהתגשם.

החלום הבא של סבא וסבתא שלי היה לקנות אחוזה בטוסקנה, שבה אוכל לארח משפחה וחברים. החלום הזה בא בעקבות אמא של סבא של סבתא שלי שנולדה בבולוניה ב-1906 ואת זה גיליתי בחודשים האחרונים בעקבות דוד מצרפת שחקר את שושלת המשפחה. זה חלום שסבא וסבתא עומדים להגשים ובית נופש לכל המשפחה והחברים.

הזוית האישית

סבתא מירה: החוויה האישית שעברנו נתנה לי אפשרות להסביר ולתאר את העיסוק של הגלריה שמורכבת מהרבה סיפורים.

רועי: חיכיתי כל חודש לשמוע מחדש את הסיפורים של סבתא שלי על הרהיטים והילדות.

מילון

ויקטוריאני
זו תקופה בין 1870 ל-1890

ארט דקו
תקופה של בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השנייה שבה יצרו רהיטים בקווים ישרים כי לא היה זמן לחרוט עליהם כול מיני מוטיבים ציוריים.

ציטוטים

”כדאי תמיד לשמר חפצים עם משמעות משפחתית כדי להעביר לדור הבא כמזכרת“

הקשר הרב דורי