מאגר סיפורי מורשת

רקע לסיפור: החיים שעברתי בכל שנותיי בקריית שמונה וקיבוץ העוגן עד ההגעה לשדה אליעזר…

נולדתי בקיבוץ נגבה, לרבקה. סבתי עלתה מהונגריה וסבי עלה ממצרים, בשנת 1954. אבי היה נהג טרקטור ואמי עבדה בבית ילדים. לאחר שנתיים נולדה אחותי מיכל ואבי החליט שהוא לא רוצה יותר לעבוד בחקלאות, החליט לשנות כיוון, עבר קורס דיילים ועזב את הארץ. אמי עברה לגור ליד אחותה בקיבוץ העוגן, גרנו שם עד היותי בת שש. באותו הזמן, עברנו לגור בקריית שמונה, הייתי בת שש ועליתי לכיתה א' בבית ספר מצודות.

חיינו היו חיים שקטים ושלווים, עד לאחר מלחמת ששת הימים ומשם התחילו מטחי קטיושות על קרית שמונה. בתור ילדים חיינו הרבה זמן בין המקלט לבית.

קטיושה בקריית שמונה

במהלך הלימודים בבית ספר התיכון, הכרתי את אלכס בן שדה אליעזר והתחתנו בשנת 1973.

בשנת 1974, נולדה לנו בת קראנו לה אפרת (אמא של לביא). אלכס למד באותה תקופה בחיפה והיה חוזר הביתה בשעות הערב ומיד לוקח את אפרת לידיו ובאותו היום היה מטח של קטיושות והוא עף עם אפרת על הידיים לקצה השני של הבית, הסתבר שהקטיושה פגעה בגג הבית שבו גרנו, הבית בער ואנחנו יצאנו מיד. לאחר חוויה קשה זו, עזבנו את קרית שמונה ועברנו לשדה אליעזר, שם קיבלנו משק עזר וגרנו בו. מאז אנחנו גרים בשדה אליעזר.

הזוית האישית

רון: היה לי נחמד מאוד ללמוד על סיפור החיים של סמדר. זה היה מעניין לשמוע איך הכל קרה וזה נתן לי המון מידע על איך היא הגיעה למקום בו היא עכשיו.

לביא: היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפורים של סבתא, שאפילו לא ידעתי, לראות את התמונות ולכתוב יחד את הסיפור.

סבתא סמדר: היה לי מאוד מעניין ומרגש לעבוד עם רון ולביא והבנתי שלא סיפרתי מספיק על תקופת חיי לנכדיי.