מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של מנחם אלעד מאחוזת צהלה

בתאריך 1.9.1939, בשעות הבוקר כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, ברחנו מהגרמנים מזרחה בתוך פולין. כעבור יום השיגו אותנו הגרמנים והמשכנו אז לנסוע לעיר קרקוב. כעבור ארבעה חודשים המשכנו לברוח מהגרמנים מזרחה לאזור שהיה תחת כיבוש הרוסים והגענו לעיר לבוב שם גרנו כחמישה חודשים.

ביוני 1940 המשטר הסובייטי העלו אותנו על רכבת מסע והתחלנו לנסוע לכיוון מזרחה וחצינו את כל ברית המועצות למשך חודש ימים ברכבת מסע והגענו לסיביר הרחוקה והקרה  אזור שקוראים לו טייגה. שיכנו אותנו בצריפון בקרחת היער וההורים נלקחו לעבודת פרך לכריתת העצים ,אותי ואת אחי שלחו לבית יתומים רוסי בכפר שהיה מרוחק שלושים קילו מטר מאזור המגורים. בצריף לא היו שירותים או תאורה ואנחנו בתור ילדים נאלצנו לצאת החוצה בכל עונות השנה.

עונות השנה היו תשעה חודשים חורף ושלושה חודשי קיץ בחורף הכפור היה בין 30 עד 46 מעלות מתחת לאפס והשלג נערם עד שלושה וחצי מטר. פעמיים בשנה היינו יכולים ללכת לצריף שלנו בקרחת היער ככה זה נמשך ארבע שנים.

כעבור ארבע שנים השתחררנו מהמעקב של השלטונות הרוסיים ואפשרו לפליטים הפולנים לנוע מערבה והגענו לאזור מרכז רוסיה ליד הנהר הגדול וולגה למחוז העיר סרטוב ומשם העבירו אותנו למשק חקלאי ענק. שנתיים הייתי רועה צאן ואחי היה רועה בקר נשארנו בלי אבא. אבי נפטר ברכבת ונקבר באחת התחנות בדרך,  נשארנו שלושתינו אמי אחי ואני במקום. נשארנו שנתיים ורק בשנת 1946 איפשרו לנו לחזור לפולין.

אחרי נסיעה ארוכה הגענו לעיר שקוראים לה וורוצלב ושם פגשנו לראשונה נציגים של הסוכנות היהודית שכינסו אותנו למסגרות של קיבוצים קיבוצי ילדים וקיבוצי מבוגרים. אמא שלי הצטרפה לקיבוץ מבוגרים ואני ואחי בקיבוץ הילדים. משם התחיל המסע לארץ ישראל. על מנת להגיע למקומות איסוף נוספים היינו נאלצים לגנוב את הגבול בין פולין לצ'כיה מצ'כיה לאוסטריה ומאוסטריה לגרמניה.

בוורוצלב פגשנו נציגים של הסוכנות היהודית (ויקיפדיה)

בגרמניה הועברנו לאזור כיבוש האמריקאי לעיר רוזנהיים בעיר זו שוכנו במחנה של הצבא הגרמני לשעבר ושם שהינו שנתיים. שם רק התוודינו לחגים היהודים וישראלים ונפגשנו עם שליחים מהארץ. היינו אמורים והיינו רשומים לעלות עם אניית אקסודוס בשנת 1947 רק בגלל הקיבולת ברגע האחרון הורידו אותנו ונשארנו בגרמניה.

בשנת 1948 כאשר הגענו לגיל שמונה עשרה גוייסנו לצבא ישראל ועברנו אימונים בגרמניה ובהמשך בצרפת ובסוף חודש יולי 1948 העלו אותנו על ספינה על יד העיר מרסיי בנמל פורט דה בוק משם הפלגנו באנייה בים התיכון ושטנו היינו בים 12 ימים. לאנייה קראו "נרקיס" זו הייתה אניית דייגים בינונית. היו לה שני תרנים עם מפרשים וכאשר הייתה רוח בים היו פורשים את המפרשים וכאשר הים היה שקט שטה הספינה בעזרת מנוע. אחריי 12 ימים בים ראינו לראשונה את הארובות של בתי זיקוק הנפט בחיפה ואת העיר חיפה על הכרמל.

ברגע שדרכנו על הרציף של נמל חיפה לא היינו רגילים ללכת על משהו מוצק כי הספינה הייתה כל הזמן מתנדנדת. הלכנו כמו שיכורים. על הרציף של נמל חיפה ישבו קצינים מהצבא וקיבלו אותנו ורשמו את הפרטים שלנו. כאשר ראו אותנו לא האמינו שאנחנו בני 18 ואמרו לנו לחכות בצד ואז באו נציגים של קיבוץ המאוחד ואמרו לנו: "אנחנו לוקחים אותכם תחת חסותינו" ושלחו אותנו למעברה (מחנה עולים) בשם אגרובנק באזור גבעת אולגה על יד חדרה.

שלחו אותנו למעברת אגרובנק (ויקיפדיה)

כעבור חודש העבירו אותנו למעברה (המחנה עולים) ברעננה כיום זה האזור של בית חולים לוינשטין. אחרי חודשיים הציעו לנו להגיע לקיבוץ גליל ים על יד הרצליה ושם שהינו שנתיים עד 1950 כאשר גוייסנו לשירות סדיר בצה"ל. אחריי הגיוס שלחו אותנו לקורס מ"כ. אחרי שסימנו את הקורס העבירו אותנו לחיל ההנדסה ועברנו קורס בנושא הסוואה. והפכנו למדריכים בבסיס הנדסה המרכזי באזור נתניה.

לאחר שלמדנו לדבר בעברית שלחו אותי לקורס הנדסה צבאית בנושא חבלה ומיקוש ונעשיתי מדריך בנושאים אלה. ההמשך היה שליחה לקורס קצינים 1952 וב 1953 עברתי קורס קציני הנדסה צבאית ובתום הקורס בתור קצין שלחו אותי לחיל המודיעין.

התגייסתי בזמן כהונתו של הרמטכ"ל השני רב אלוף ידין ודרגת קצונה קיבלתי עם הרמטכ"ל השלישי רב אלוף מקלף. בחיל המודיעין עברתי מגוון תפקידים בניהם קצין מודיעין במרחב אילת אני השתתפתי במלחמת קדש ב 1956 ולאחר מכן בתפקידי קצין ביטחון ביחידות מסווגות. סיימתי את שירותי בצבא ב 1974 בתפקיד קצין הביטחון של יחידה 8200.

אחריי שחרור התקבלתי למשרד מבקר המדינה ושימשתי בתפקיד ממונה על הביטחון של המשרד על שנת 2000 כ 26 שנים. מאז אני גמלאי מבחינה משפחתית יש לי שני ילדים (בן ובת) יש לי שישה נכדים ושלושה נינים וכיום אני באחוזת צהלה.

הזוית האישית

אופיר חן: מנחם, אמנם אתה לא סבי הביולוגי, אך נוצר בנינו קשר חזק מאוד וממש שמחתי ונהנתי לעבוד איתך בתכנית קשר הרב דורי ולמדתי המון על התקופה.