מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ צ'כוסלוקיה בכפר בשם מוצ'ה על גדת הנהר דנובה בתאריך: 10.12.1932.

זה היה כפר קטן, הבית של הורי היה ממש על גדת הנהר, הייתה חומת אבן לפני הבית ושהנהר עלה על גדותיו בגלל הגשמים והפשרת שלגים והקרח שכיסה את הנהר התחיל להיסדק, היה סכנה של שיטפון בבית לא היה חשמל ובחורף השלג נערם בגובה רב. היינו זורקים כדורי שלג אחד על השני ובנינו איש שלג ומתגלשים בשלג על המזחלת

בקיץ היינו מתרחצים בנהר אמא שלי שמרה עלי כי הזרם היה חזק הייתה לי חכה ותפסנו עם חבר שלי דגים קטנים ואותם אמא שלי טיגנה. ובחצר עמד עץ תות ענקי שהניב תותים בצבע שחור ולבן אהבתי לטפס על העץ ולקטוף תותים.

אבא שלי היה רותם את הסוס לכרכרה ונתן לי להחזיק קצת את המושכות והיינו דוהרים.

הייתה לנו סירה קטנה קשורה למזח בערבים התישבנו בסירה, אבא שלי חותר נגד הזרם ואני יושב בחיק אימי ואחר כך אבא שלי סובב את הסירה והזרם נשא אותנו בחזרה.

בגיל 7 אבא שלי נפטר הייתי מאוד עצוב כי אהבתי אותו עוד הספקתי לגמור כיתה א' בבית ספר נוצרי.

אמא שלי התחתנה מחדש ואז אבי החורג החליט שעדיף בתור יהודי לחיות בעיר גדולה שם רצה לפתוח עסק אז עברנו לבירת הונגריה שם התחלתי ללמוד בכיתה ב בבית ספר יהודי לולא אבי נפטר היינו נשארים בכפר הייתי נלקח עם אימי ועם כול יהודי הכפר כמו יהודי הונגריה להשמדה. המעבר מהכפר הקטן לעיר ההומה היה קצת קשה עד שהתרגלתי היה מסוכן מאוד בגלל המכוניות בעיר היו הרבה בנינים יפים ובכנסיות וגשרים ואהבתי ללכת לגן חיות ולפארק שעשועים.

הצרות והרדיפות של היהודים התחילו ב-19 במרץ 1944 שהגרמנים כבשו את הונגריה אז התחילו לרכז את היהודים בגטאות ולשלוח אותם להשמדה ברכבות משא. הלימודים הופסקו ונפרדנו בדמעות בתקווה להתראות שוב נאלצנו ללכת עם מגן דוד בצבע צהוב הנקרא טלאי אמרתי לאימי שאני לא רוצה ללכת אם טלאי שאלתי את אימי איך יכולים לזהות אותי שאני יהודי?אימי אמרה לי ששוטר עלול לבדוק אם אתה יהודי ונימול.

קרה פעם שהלכתי אם החבר שלי וילדי הגויים רדפו אחרינו קיללו אותנו וכמעט הרביצו לנו ואנחנו ברחנו. חבר שלי אמר לי בוא נוריד את הטלאי שכחתי את מה שאמא שלי אמרה לי והורדנו את הטלאי ושחזרתי הביתה אימי כעסה עלי בשלב מסוים אבי החורג נאלץ להתגייס לצבא לעבודות קשות והוא החליט לא להתגייס כי ידע שהרבה יהודים נהרגים בחזית המלחמה גידל שפם גדול שיראה  כמו נוצרי והייתה לו תעודת זהות מזויפת.

אימי ואני הסתלקנו מהדירה והלכנו לכפר קטן עם עוד הרבה אזרחי בודפשט. בגלל פחד ההפצצות

בכפר הייתי מתנהג כמו ילד נוצרי שלא יגלו שאני יהודי הלכתי עם אימי לכנסייה והתפללנו

שיראו אותנו שאנחנו נוצרים בשלב מסוים חזרנו לבודפשט לבית המלאכה של אבי  ושם הצטופפנו בחדר קטן יחד אם אבי ששימש משרד ומחסן

בחדר הייתה ברכה מצופה בשיש כי קודם זה היה חדר אמבטיה שני אנשים יכלו לשכב בתוך הברכה שהייתה מכוסה בשמיכות. במקום עבד בחור נוצרי שהבטיח לעזור להציל אותנו סוכם שבשעת סכנת חיפוש שלושתנו נסתתר בדוחק רב בברכה ויכסו את עצמם אם מכסה מתאים והבחור יפזר חומרי גלם מעלינו כמה דקות של חיפוש יכולנו להחזיק מעמד פעם אחת שהיה חיפוש ולא גילו אותנו

ככה נשאר המצב עד שהצבא הרוסי שחרר אותנו. היינו מאוד רעבים כי לא אכלנו הרבה זמן רק כמה פרוסות לחם יבש ומעופש.

אחרי המלחמה עזבנו את הבירה וחזרנו לסלובקיה שם למדתי את השפה ולמדתי בבית ספר לא ידעתי מה קורה בארץ ישראל כי הייתי בסביבה נוצרית לא ידעתי מהי ציונות וכשפרצה מלחמת שחרור בשנת 1948 התחלתי להיות מודע כמה חשוב שתהיה ארץ ליהודים ושתהיה לנו מדינה משלנו ולא נהיה מפוזרים בין הגויים והרי כל כך הרבה יהודים סבלו מהם אבל עדיין התלבטתי כי לא רציתי לעזוב את הלימודים עד שיום אחד בא בן דודי ושכנע אותי באופן סופי לעלות לארץ הורי הסכימו מיד כי גם הם חשבו לעלות הצטרפתי לתנועת נוער ציונית בשם גורדוניה מכבי הצעיר.

ב1949 בחודש יוני עזבתי את ארץ מולדתי מלא התלהבות וציפיות ותקוות לחיות בארצנו נסענו ברכבת עד דרום איטליה ושם הפלגנו באוניה

עד שהגענו לנמל חיפה ושנגלו לעיננו חופי הארץ והר הכרמל פרצנו בשירת התקווה היה תענוג לראות חיילים ושוטרים ומלחי חייל הים עבריים

ולקבל תעודת זהות ישראלית קיבלנו גם קצת כסף אז נקרא גרושים נסענו לקיבוץ ניר עם שם עבדנו בענפי חקלאות המטרה הייתה לייסד קיבוץ משלנו.

אבל הגעתי למסקנה שאני לא מתאים לחיי שיתוף אז עזבתי את הקבוצה. כעבור חצי שנה הצטרפתי להוריי שהגיעו, בינתיים התחלתי ללמוד את מקצוע עיבוד המתכת בהתחלה היה לי קשה להתמודד כי לא ידעתי את השפה ולא היו לי חברים המצב בארץ היה קשה מאוד לא היו מספיק מצרכי מזון והם נתנו לי תלושים, התקופה נקראה תקופת "הצנע" ואז נקלטו מעל מיליון  עולים והמדינה הייתה עניה ולא יכלה לספק את הצרכים. העולים גרו באוהלים או בצריפים מפח. התגייסתי לצבא בחייל החימוש עבדתי במקצוע שלמדתי אחרי שהשתחררתי מהצבא המשכתי לעבוד במקצוע שירתי במילואים והשתתפתי במבצע סיני.

פעם אחת נסעתי באוטובוס והבחנתי בבחורה יפה ונוצרה הכרות בינינו והתאהבנו והתחתנו בשנת 1965.

בתנו הבכורה דלית נולדה כעבור שנה אני בינתיים נכנסתי לעבוד במפעל הגדול ב"רפאל" ליצור נשק.

ביתנו השניה סמדר נולדה בשנת 1969 ואחר כך הבת השלישית כרמית אמא. אני בינתיים השתתפתי בשני מלחמות ששת הימים ומלחמת יום כיפור ובמפעל יצרתי הרבה דברים סודיים וחשובים לביטחון המדינה בנותי למדו באוניברסיטה ואמא שלך למדה להיות כימאית ויש לה תואר דוקטור אחר כך בנותי התחתנו אחת  אחרי השנייה ונולדו לי 9 נכדים ונכדות וששניים  גמרו צבא ושתיים משרתות תודה לבורא עולם שאני עדין פחות או יותר בריא ויכול ליהנות ממשפחתי ואני עדין עובד בעבודה.

הזוית האישית

החוויות שלי: למדתי את סיפור החיים של סבא שלי אני מאחל חיים טובים