מאגר סיפורי מורשת

במהלך כהונתו של זבולון המר כשר הדתות (בשנים 1986-1990) זכיתי ליזום ולהקים את הועדה ליחסי דתיים-חילוניים בראשותו.  הייתה זאת אחת הועדות הרשמיות הראשונות בתחום. הייתי אז בחור צעיר בתחילת שנות השלושים לחיי.

גדלתי בבית מסורתי והתחלתי ביוזמתי להקפיד על מצוות. בהיותי בכיתה ט' בגימנסיה העברית הרצליה התחלתי לחבוש כיפה, וכך הייתי לחובש הכיפה היחיד בקרב 1200 תלמידי הגימנסיה. מאותו זמן חשתי שאחד האתגרים הגדולים של חיי הוא קירוב בין דתיים לחילוניים בארץ.

את השר זבולון המר הכרתי קודם לכן. החלטתי לגשת אליו ולהציע לנסות לקבץ אישים מגוונים לצורך דיון ועבודה משותפים.

הצלחתי בע"ה לקבץ עוד אנשים טובים ובעלי עמדה וחשיבות כגון: הרב אהרן ליכטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון), הרב שמחה קוק (רב העיר רחובות), הרב יואל בן נון, פרופ' רות גביזון (משפטנית מובילה), הסופר א.ב יהושע, עמיר פרץ ואחרים. חשתי שכאשר יושבים יחד ללא לחצים פוליטיים חיצוניים וקיצוניים אפשר להתקרב להבנות.

הרב יואל, ראובן רבלין ואני

הרב יואל בן נון ורות גביזון לקחו על עצמם לנסח טיוטת הבנות בנושא השבת. הקו המנחה היה להפריד ולהבדיל בין פעילות כלכלית ועסקית בשבת שממנה יש להימנע, לבין פעילות תרבותית באזורים שלא תהיה בהם פגיעה ברגשות הציבור. הועדה לא האריכה ימים אך הונחו יסודות חשובים שלימים שמשו רקע טוב לוועדות נוספות עד שהגיעו להבנות נרחבות במה שנקרא מסמך "כנרת", וכן למסמך ההבנות בין הרב מידן לבין רות גביזון. בין השאר נפגשנו גם עם הרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירא זצ"ל והרב אליהו זצ"ל. רוחו הטובה של המר סייעה ביותר.

ועדה זאת הייתה נקודת מפנה בחיי בכך שעודדה אותי להמשיך ולפעול ללא ייאוש בנושא, למרות היותו מורכב וטעון מאד. מאז מנסה אני לפעול באמצעות הרצאות, שיחות ומאמרים למען קירוב לבבות בישראל היהודית והדמוקרטית.

הזוית האישית

סבא מירון: כל שהות שלי עם אליהו היא בשבילי חגיגה. אם מוסיפים לכך את עבודתנו המשותפת במסגרת התכנית הנהדרת הזאת, אז כבר מדובר על אירוע רגשי ותבוני מהמעלה הראשונה. אני מודה מאוד על יוזמתכם המקסימה.

אליהו: כל שהות שלי עם סבא היא בשבילי חגיגה. נהנתי מאוד להשתתף בתכנית.