מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בצ'ילה בשנת 1952 ועליתי בגיל יחסית צעיר לישראל (בשנת 1971). בצ'ילה למדתי בבית ספר יהודי והייתי חלק מקהילייה יהודית חזקה ומשפיעה. המשפחה של אבי היגרה לארגנטינה ולאחר מכן לצ'ילה מהעיר קישינב שבבסרביה (היום מולדובה). המשפחה של אמי היגרה ערב מלחמת העולם השנייה לצ'ילה מהעיר ברסט ליטובסק שבפולין (היום העיר נקראת ברסט ושייכת לבלארוז).

אמי ואבי חיו חיים טובים ונוחים בצ'ילה. אבי למד רפואה והתמחה בהרדמה בבית חולים בבוסטון, ארה"ב. הוא עבד בצ'ילה בבית חולים ציבורי ובקליניקות פרטיות. אמי למדה רפואת שיניים ועבדה הן בצבא צ'ילה והן במרפאה פרטית.

לסבתי מצד אימא קראו פאולינה, פולה או פסיה (מבית אילביצקי). היא הייתה אישה מיוחדת במינה. סבתי נולדה בשנת 1899 ולמרות שהיה נדיר באותה תקופה לראות נשים העוסקות במקצועות רפואיים  היא למדה רפואת שיניים. למעשה מספרים שהיא הייתה רופאת השיניים הראשונה בפולין! גם סבי סמואל ווינברג היה רופא שיניים. שניהם עבדו במקצועם בצבא פולין.

ערב מלחמת העולם השנייה המשפחה ברחה מפולין לכוון צ'ילה. מספרים שזו הייתה יוזמה של סבתי שהבינה את העומד להתרחש באירופה. אמי היא רק בת 12. אחד מהאחים של סבתי, חואן, היגיע לצ'ילה שנים קודם. הוא מצא שם ארץ מקבלת פנים עם אפשרויות לחיים טובים ללא רדיפה של יהודים. הוא המליץ לאחותו, סבתי, להגר לשם. אח אחר של סבתי, ישראל, היגר לארה"ב. האנייה בה סבתי ומשפחתה הפליגו לצ'ילה עצרה מנמל ניו-יורק. אולם הנוסעים היהודים לא הורשו לרדת מהאנייה. זאת, בגלל שבתקופה הקשה הזו ליהודים בהרבה מדינות, כולל בארה"ב, לא אפשרו להגר. סבתי ואחיה ישראל לא הורשו להיפגש ולהתחבק. הם נאלצו להסתפק בנפנוף שלום מרחוק בלבד.

בצ'ילה סבתי לא קיבלה אישור לעסוק ברפואת שיניים. אני מניח שבתקופה הזו השלטונות היו שמרנים למדי. לאחר מספר שנים בצ'ילה, סבתי מחליטה לבקר בישראל. במהלך נסיעתה היא עצרה באיטליה ולמדה שם את מקצוע הקוסמטיקה. לאחר חזרתה לצ'ילה היא פתחה קליניקה לקוסמטיקה. בהיותי ילד קטן מאוד, באמצע שנות החמישים, סבי נפטר וסבתי נשארה לבד. בשלב מסוים היא החליטה לעלות ארצה לבדה. בארץ היא המשיכה לעסוק בטיפול קוסמטי בדירתה שבגבעתיים. שנים אחר כך, באותה דירה, אמי תפתח מרפאת שיניים.

אני הייתי מאוד קרוב לסבתי הכריזמטית, חזקה ונחושה. אני עוד זוכר אותה מתעקשת לקרוא עיתון כל יום כדי לחזק את העברית שלה. אני גם זוכר את שיחותיה עם בתה, אמי, בשפה היידיש.

אח נוסף של סבתי, דוד אילביצקי, קטן ממנה בכ-14 שנה היה חבר טוב של מנחם בגין (שגם נולד וחי בברסט ליטובסק. שניהם למדו ביחד בגימנסיה. כשהתבגרו הם השתייכו לקבוצת אינטלקטואליים יהודים   שנהגו להיפגש מידי פעם בבית סבתי בפולין. לאחר סיום התיכון, אחיה של סבתי דוד ומנחם בגין נוסעו לעיר הבירה וורשה ללמוד באוניברסיטה. שם, הם חלקו את אותו חדר מגורים. לאחר שנים, בתחילת שנות החמישים, בהיותו דוד כבר בצ'ילה, הוא אירח את בגין בביתו. בגין היה בסיור תרומות מטעם הבונדס.

הזוית האישית

הנכדה תמר- העבודה הייתה כיפית וספונטנית. היה כיף לדבר עם סבא ולגלות דברים כה רבים על היסטורית המשפחה, על סבא ועל משפחתו. נהניתי לעבוד עם סבא ואני שמחה שהוא בא.

סבא מריו- תענוג גדול לעבוד עם נכדתי הבכורה ולספר לה על תולדות המשפחה. זאת הייתה הזדמנות מצוינת להדק את הקשרים בינינו דרך העשייה המשותפת.