מאגר סיפורי מורשת

הורי

הוריי היו ניצולי שואה, שעלו לישראל מפולין בשנת 1949. בשל הקשיים הרבים שעברו בשואה, עם עלייתם לארץ, הם בחרו לשתוק ולא לספר שום פרט מעברם. הם התמקדו בהקמת החיים החדשים כאן בארץ. לאחר חודשיים, ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל אני נולדתי בלידת בית, אחת מזוג תאומים הראשונים שנולדו בעיר לוד. בעת הזו המצב בארץ ישראל היה קשה מאוד, במיוחד לעולים חדשים. לא היה לנו מספיק מזון, והאכילו אותנו בעיקר בחלב פרות, שהשכן שלנו, שגידל פרות, היה חולב כל בוקר ונותן למשפחתי.

הילדות שלי עברה בבית קרקע ערבי. קומפלקס עם כמה דירות של שני חדרים, בו התגוררנו כל המשפחה המורחבת: סבי וסבתי והדודים שלי. מאחורי הבית היה שדה גדול ובו עשרות עצי פרי. היו תרנגולות, כלב וחתולים. בבתים בסמוך גרו משפחות ערביות שהיו מגדלות עזים, שהיו מטיילות בשדה. היינו משחקים רוב שעות היום בשדה ועם החיות.

מאז שהורי עלו לארץ ישראל, הם הפסיקו לדבר בשפה רוסית ופולנית, מכיוון ששפות אלה הזכירו להם את מה שהיה במלחמה באירופה, והם רצו לשכוח. לכן דיברו אתנו רק בשפה העברית וביידיש.

אני ואחי התאום ישראל

מכיוון שאני ואחי התאום ישראל נולדנו ביום העצמאות, הזמינו אותנו מהרשויות, במשך עשר שנים רצופות, לחגיגות של יום העצמאות, והיינו מקבלים מתנות מיוחדות שבזמנים האלה היו נדירות. אחרי עשר שנים הפסיקו להזמין אותנו למסיבות יום העצמאות ואז גם נולד אחי הקטן יוסי. ההורים שלי היו עסוקים רב הזמן בעבודות שלהם, ולכן אני וחברות שלי היינו עוזרות לטפל בתינוק הקטן. כשהייתי בת 15 אבא שלי עבר ניתוח לב פתוח, מהראשונים שנעשו בארץ. הוא נפטר יום לאחר הניתוח  משטף דם במוח בהיותו רק בן 42 שנה. אמא שלי איטה, נשארה אלמנה בת 35 והייתה צריכה לגדל 3 ילדים בקושי רב. המצב הקשה לימד אותי להיות עצמאית מאוד, ללמוד להסתדר לבד בכל דבר ולדאוג לצרכיי. עבדתי בתור שמרטפית ולמדתי לרקום מפות והייתי מוכרת אותן לשכנים. לא התגייסתי לצבא בגלל שלא נתנו לאחים תאומים לשרת יחד. אחי היה חייל ולכן אני לא התגייסתי.

משפחה

בגיל 20, בשנת 1969, התחתנתי ועברתי לגור בגבעתיים.

בשנת 1970 בעלי פתח משרד עו"ד באשדוד  וב-1974 הגענו להתגורר באשדוד. ילדי שרית וחנוך למדו בבית ספר צפרירים ובמקיף ג'. באשדוד היו המון חולות, וכולם הכירו את כולם.

אני עבדתי במשרדו של בעלי שבתאי דרך, במשרד עו"ד עד שנת 1997. ולאחר שהוא נפטר בשנת 1998 התחלתי לעבוד בלשכת עוה"ד בשלוחה באשדוד.

בשנת 2012 יצאתי לפנסיה והתחלתי לטייל בעולם.

כיום:

אני מטיילת מלא בעולם ובארץ, הייתי בהרבה מאוד מדינות. אני גם חורזת בחרוזים ועושה מזה שרשראות וצמידים. מציירת, ועושה בובות מעיסת נייר. יש לי  6 נכדים 3 גדולות 3 קטנים.

הזוית האישית

איתי: כשסבתא באה לבית הספר אז שמחתי מאוד מזה שהיא נמצאת. במהלך תיעוד הסיפור שלה גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי על המשפחה שלי, מאוד שמחתי והתרגשתי. סבתא ציפי: השיתוף בין נכדתי וביני איפשר לי לספר את סיפור הילדות שלי בארץ, למעשה גדלתי יחד עם המדינה. היה מהנה מאוד לשתף פעולה, והיה כיף יחד בסיור.