מאגר סיפורי מורשת

שמי דני, גדלתי בקבוצת השרון, לא רחוק מפה. היום זה בשטח של קיבוץ רמת דוד. לא היה אז הרבה כסף לקנות צעצועים מוכנים וההורים השתדלו לעשות צעצועים בעצמם.

למשל אבא שלי שהתעסק בחשמל, בנה לי ולאחים שלי חדר בובות קטן, שכלל מנורה, סוללה ומתג להדליק את האור. ליום הולדת שבע אבא לקח לוח עץ לבוד, צייר עליו בעפרון משבצות לדמקה וצבע אותו בלכה. בשביל החיילים ניסר מקל של מטאטא לפרוסות, ואת ה׳חיילים׳ השחורים צבע כמו בלוח.

אימא לימדה אותי לעשות עפיפון משושה. למקלות לקחנו גבעולים יבשים של גדילנים. עבור הנייר לקחנו נייר עם הדפסה של תנובה שבו ריפדו ארגזי עץ של ענבים שסחבנו מהכרם. להדבקה של הנייר בישלנו דבק קמח. סלוטייפ עוד לא היה קיים. הבעיה הגדולה הייתה החוט לבניה ולהעפה. אימא הייתה כבר אז עובדת חוץ, ומקצת הכסף שקיבלה לאוכל חסכה וקנתה באמצעותו חוטים לעפיפון..

מאז ועד היום אני אוהב לבנות ולהעיף עפיפונים. הייתי בונה לעצמי כל מיני סוגים של עפיפונים, עד גיל 16 בערך.  אחרי הרבה שנים נולדו לי ארבעה ילדים וציפיתי לרגע שהם ירצו שאבנה להם עפיפונים. אבל הם לא התעניינו. בשלב מסוים החלטתי שאין יותר למה לחכות: אם אני אוהב עפיפונים אבנה אותם לעצמי. בניתי כל מיני עפיפונים משונים ומשוכללים. נסעתי לתחרויות וזכיתי בפרסים. אני – שהייתי הכי פחות ספורטאי בכיתה – הזכירו את שמי במדור הספורט ברדיו באחת הזכיות.

דני מעיף עפיפון מרהיב מעשה ידיו

לפני כ-30 שנה פנו אלי מאיזשהו קיבוץ לעשות סדנת עפיפונים. ומאז אני עושה מדי פעם גם סדנאות. בעיקר לבניית העפיפון המשושה. בשנה אחת לפני כ-20 שנה עשיתי חוג עפיפונים בבית ספר שגיא. במשך הרבה שנים הייתי עושה סדנה ומארגן עפיפוניה ביפעת (ביתי). בשנים האחרונות קצת הזדקנתי והפסקתי לעשות סדנאות ועפיפוניות ביפעת אבל… בשנה האחרונה מאוד ביקשו ממני לעשות שוב. ידעתי שזה יהיה מאוד קשה לי וביקשתי עזרה של צעירים. עם העזרה הצלחתי בקושי רב לעבור את הסדנה. לאחר הסדנה החלטתי לנסות כיוון חדש: הכנתי מצגת שהיא תדריך יחד איתי. בסתיו הקרוב אולי אנסה אותה.

הזוית האישית

המתעד יהלי: מאוד נהניתי לשמוע ולקרוא את הסיפור של דני כי הוא היה מאוד מעניין.

המספר דני: מאוד נהניתי "להשוויץ" במה שעשיתי ואני עדיין עושה מדי פעם.