מאגר סיפורי מורשת

דברים רבים למדתי על סבתא לאה לאחר לכתה.

סבתא לאה שלי, היא האמא של האמא המדהימה שלי. סבתא נולדה בתאריך 17/12/1946 בתימן. תינוקת חולנית.

עד גיל 3, הוחלף שמה של סבתא מספר פעמים, בגלל המחלות הרבות שתקפו אותה בינקותה. כל החלפת שם היתה מבחינת המשפחה תקווה לחיים בריאים יותר עבורה. שמותיה היו: לונה, דינה, מתנה ובסוף נפל הפור על השם לאה, על פי המלצתו של רב. השיקול היה שכוחה של אם יכול להיות הכי חזק ומשמעותי עבור חולי הילדה. לכן, הוחלט שמה על של האם. ובבית היו שתי לאה. לאה בת לאה.

סבתא נולדה בתימן בעיר עדן, כשהיתה בשליטת המנדט הבריטי. לכן, היה באפשרותה להוציא דרכון בריטי. היו לה אחים רבים שלא שרדו את שנתם הראשונה. 7 נותרו בחיים. היא היתה האחות האמצעית. לא קיבלה יחס מועדף, אך בהחלט טיפלה באחיה הקטנים ממנה כמו אמא ברווזה.

שם המשפחה של סבתא ברווקותה היה דמת, על שם הכפר שבו המשפחה שהתה עד שהיגרה לעדן. אמא של סבתא לאה, התחתנה עם בן הדוד שלה, לכן שם המשפחה ברווקות ולאחר נישואיה היה זהה. בארץ עוברת שם המשפחה – לדמתי.

נתנאל מחזיק תמונה של סבתא לאה ז"ל

ההורים של סבתא לאה עם אחותה הגדולה פנינה, עלו לראשונה לארץ בשנת 1935 וגרו ביפו ליד מסגד "חסן בק". עם פרוץ הפרעות של 1936, הערבים שגרו בסביבה איימו על חיי המשפחה. לכן, ברחו ונדדו עם ילדה קטנה ממקום למקום, עד שהשיגו צריף להשכרה על שפת ימה של תל-אביב. בשנת 1937, נולד האח השני של סבתא עמנואל. המצב בארץ היה קשה ולא היתה עבודה. לכן, כתבו למשפחה בעדן וביקשו עזרה לחזור לתימן. בפברואר 1938, מאחר והשלטון הן בארץ והן בתימן היה בריטי. היה קל להתנייד. המשפחה ארזה את מטלטליה וחזרה לתימן. זה היה קל. נסעו ברכבת מתל אביב לפורט סעיד שבתעלת סואץ, ומשם לעדן באנייה שמפליגה להודו.

הפרעות שוב החלו בעדן והפחד חזר לרחובות. מאחר ובשנת 1945, נסגרו שערי היציאה ליהודים מתימן, רוכזו היהודים במחנה מיוחד שהוקם בסיוע ארגון הג'וינט ונודע בשם "חאשד", לימים נקרא מחנה "גאולה". ב- 17/12/1946 סבתא נולדה במחנה. אחות קטנה לארבעת אחיה הגדולים.

בפברואר 1949, במבצע "על כנפי נשרים" או בשמה השני "מרבד הקסמים", עלתה שוב המשפחה לארץ. ההורים וחמשת הילדים. מהמטוס הועלו העולים לאוטובוס שהסיעם לכיוון חיפה. באישון לילה הגיעו למחנה עתליה דרומית לחיפה. הזיכרון מאותו לילה היה גשם שוטף, המון בוץ וקור עז. מזיכרונותיו של האח הגדול של סבתא השינוי בין חום מדברי מתימן לקור העז באותה נקודת זמן, היה חזק. ילד שרגיל להסתובב יחף עם מינימום בגדים, פתאום צריך לנעול נעליים.

הזיכרון השני היה הבוקר שאחרי בו קמו הילדים וראו את הפריחה מסביב. המון אדום מפרחי הכלניות. דברים שלא רואים בתימן המדברית. לאחר שהות של חצי שנה במחנה עתלית, הועברה המשפחה ל"שיכון היובל" (שכונת צריפים על יד "כפר מעש"- ששמו הקודם היה "יובל"). שיכון היובל החליף את שמו ל"גני תקווה". בשל היותו ממוקם בין "גני יהודה" ל"פתח תקווה".

הילדות בארץ

בארץ נולדו לסבתא עוד שני אחים מקסימים, ברוך ותמר. מסיפורים של סבתא בחייה עד יום מותה, הקשר בין האחים היה רציף וטוב.

מימין, סבתא לאה, תמי וברוך.

המון שמחה הייתה בבית עם המרפסת הגדולה בגני תקווה. המזגן בקיץ היה ממטרה, שהציבו על גג המרפסת וקיררה את הבית. בחורף, חימום היה על ידי המון שמיכות ושינה משותפת של הילדים. זכור עץ תות גדול בחצר, שעליו טיפסה גם סבתא בילדותה. שטח גדול מאחורי הבית בו שיחקו הילדים הרבה ובהמשך גם הנכדים.

סבתא למדה עד כיתה ט'. היא הייתה חייבה לעזור בכלכלת הבית. לכן, עזבה את הלימודים והלכה לעבוד ב"ורדינון" כתופרת מגבות וחלוקי רחצה. עד היום, לדודה אורלי יש חלוק שסבתא תפרה כנדוניה עבורה (עבור סבתא).

סבתא בת 17 עובדת ב"ורדינון"

החברות שלה מגני תקוה היו רוזת ושולי המרוקאיות, הינדה הרומניה ויונה ושרה הפולניות, שהפכו לימים גיסות שלה (התחתנו עם שניים מאחיה). סבתא, סיפרה בהמון אהבה על הנסיעות לים והשהות הארוכה בחופשות אצל המשפחה שגרה בשכונת התקווה.

למעלה סבתא בים עם משפחה למטה עם דודה אורלי (השמאלית)

הים היה אהבתה הגדולה

היא הייתה מכינה המון כריכים עם טונה חריפה. טעם שאנו ילדיה לא מצליחים לשחזר. אורזת את הילדים ונוסעים לים באוטובוס או הסעה.

חוויה

חוויה קשה שסבתא חוותה בארץ היה אובדן ילד בתאונת דרכים כשהוא רק בין שנתיים וחצי. למרות התראות רבות על כביש מסוכן בקרבת מקום מגורי ילדותה בגני תקווה. ניסים הקטן, נרמס על ידי אוטובוס שנסע בדהרה בסיבוב מסוכן בשכונה צפופה. סבתא לאה ילדה אותו בדיוק 12 שעות לאחר מות אביה לכן, שמו נקרא ניסים על שם האב. אנו במשפחה, קראנו לו סני כשם כינוי.

כל זה קרה לפני שנולדה אמי.

אחרי חוויה זו, סבתא כבר לא היתה אותו דבר. העצב היה תמידי על פניה, הנסיעות לים היו פחותות וגם הטיולים המשותפים של המשפחה הצטמצמו רק עם סבא. האור הקטן בחייה היו שלושת הילדות שנולדו לה לאחר מותו. סבתא העדיפה להישאר הרבה בבית. העצוב הוא, למרות שהמקרה היה לפני 42 שנה. הכביש עדיין מהווה סכנה. בארץ לוקח יותר מידי זמן לתקן סכנות.

סבתא התחתנה בגיל 19 עם סבא שלום ז"ל שהיה ממוצא טריפוליטאי (לוב). סבא שלום היה גדול מסבתא בשנתיים. גם הוא עלה עם משפחתו בגיל קטן. משפחה מעורבת עם מאכלים מדהימים בבית משני העדות. המפגש בניהם הניב קיבוץ גלויות מוצלח ומעניין.

סבתא מיישמת קיבוץ גלויות שיש בו המון יתרונות

לאחרי החתונה השתקעו בפתח תקווה. להם נולדו שישה ילדים (אחד נפטר) סבא שלום נפטר בגיל 44 ולא זכה לראות את נכדיו הרבים והמקסימים. סבתא לאה ז"ל נפטרה לפני שנה וחצי וזכתה לראות 12 נכדים. את האחרונה שנולדה אחרי מותה זכתה רק להציע את שמה. אליה . המופלא הוא שאותיות שמה מופיעות בשם.

מהבת הבכורה אורלי – סאני. מהבן מוטי – נווה-שלום, נוי ונתלי. מהבת נעמה – איתמר-שלום, הדר וניתאי. מאמא שלי מיטל – אני נתנאל-שלום, אוריה ואביה. מאורטל – עילאי, אריאל ואליה.

תם סיפור חייה של סבתא לאה ואני, אמשיך לי את סיפור חיי…

הזוית האישית

דודה אורלי: כשאני עדיין בתקופת האבל על מות אמי היקרה. הרגשתי בחיפוש אחר הצדדים האחרים של אמא, סבתא של נתנאל, נחמה שלא תמיד היה עצב. גם בתקופת חולי יש שמחה. תודה לנתנאל שביקש עזרה ואני נכנסתי איתו להרפתקה זו בשקיקה.

נתנאל: להכיר צדדים אחרים למה שכבר לא קיים. הגוף הלך והנפש נשארה. תודה לספרים, תודה לויקיפדיה והכי תודה לדודה אורלי שעזרה לאסוף ולשתף אותי ואת כל הבני דודים ודודות שלי. בסיפור חייה של סבתא לאה.