מאגר סיפורי מורשת

 

אני הייתי ילדה צעירה מאוד באותה תקופה ואינני זוכרת הרבה, אבל יש לי תמונה על מדרגות בית הכנסת, יחד עם כל הילדים האחרים. עם נטישת היהודים את העיר, נבזז בית הכנסת ונהרס כמעט עד היסוד. כיום הוא בשיפוצים ויש כוונה של הקהילה היהודית להפכו למוזיאון לתולדות יהדות אדירנה. כשהייתי בערך בת 3 נהרג אבי בתאונת דרכים בתשעה באב. מספר חודשים לאחר מכן הגעתי עם אמי לארץ וגרנו אצל הוריה במשך כשנה. אחרי שנה חזרנו לתורכיה, שם אמי מכרה את הבית והחנות שהיו שייכים למשפחה, ובינתיים במשך שנה נוספת, גרנו אצל דודה (אחות סבתי), בבית שבעברו היה שייך לסביה של אמי. זכרונותי מהתקופה ההיא מתמקדים, בעיקר, בחייה העלובים של הדודה, שהיתה אישה מוכה.

 

כשהייתי בת 5 עלינו ארצה ועברנו לגור יחד עם סבא וסבתא (הורי אמי). גרנו שבע נפשות בדירת חדר וחצי, עם מטבחון קטנטן ושרותים בחצר משותפים עם השכנים. בלילה, בעיקר בחורף, אם מישהו צריך היה לשירותים, היה צריך ללבוש מעיל, לנעול מגפיים, לקחת מטריה ורק אז לצאת לחצר וללכת מסביב. היה צפוף, המטבחון היה קטנטן בו סבתי בישלה על פתיליה, אבל האווירה היתה טובה. יחסי שכנות מצויינים, כולם יצאו בערבים למרפסות, דיברו, סיפרו וידעו הכל על כולם.

 

אמי מעולם לא הרשתה לי להזמין חברים, כי פחדה מתאונת דרכים, לא הרשתה לי להתרועע עם חברות רבות, אבל יש לי מספר חברות עוד מכיתה א', שאנו בקשר עד היום הזה. כמו כן לא יצאתי לטיולים, לא הייתי בתנועת נוער וחוץ מאשר לבית הספר, הזכרונות של "מחוץ לבית" הם מועטים. משחקי הילדות באותה תקופה היו: קלאס, 5 אבנים, קפיצה בחבל, קפיצה בגומי, ארץ-עיר ומשחקי קופסה כגון "סבלנות". מכל המשחקים הייתי אלופה ב-5 אבנים.

 

בית ספר יסודי "ויתקין" בשכונה, בית ספר תיכון "עירוני ו" בת"א. שירות צבאי בחיל רפואה.

בשנת 1975 נישאתי לדוד בבית הכנסת הגדול בת"א.

הדירה הראשונה שלנו היתה בבת-ים, אחריה עברנו לחולון ומשם לשוהם. בשנת 1988 נולד בני בכורי אלון ובשנת 1992 נולד עידן. 

 

התחביבים שלי: קריאת ספרים – רומן, ריגול, היסטוריה, שירים עבריים, בישול ואפייה, טיולים, היסטוריה יהודית ותנ"ך, לארח אורחים בבית.

 

תשע"ה 2015