מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי עדיאל אבל כולם מכירים אותי בשם עדי. בשם עדיאל המורה הייתה קוראת לי כדי להוציא אותי מהכיתה כאשר הייתי שובב.

נולדתי בתל אביב כבן יחיד להורי בין יום כיפור לחג הסוכות בשנת תש"ד אוקטובר 1943.

אני, עדי, דור רביעי לילידי ישראל ולכן עמית היא דור שישי. שורשי המשפחה בארץ ישראל מגיעים למשפחת ב"ק שעלתה לארץ בשנת 1830 וגרה בצפת ובמקביל בנתה חווה חקלאית על הר מירון שנקרא בערבית הר ג'רמק שהוא ההר הגבוה ביותר במדינת ישראל. בשנת 1837 הייתה בארץ רעידת אדמה והרבה בתים בצפת נחרבו. באותה תקופה נעשו גם פרעות במשפחות היהודיות שגרו בצפת ולכן המשפחה עברה לירושלים, ובנתה בית ברובע היהודי בעיר העתיקה. ראש המשפחה ניסן ב"ק בנה את בית הכנסת שנקרא "תפארת ישראל" והיה הגדול והמפואר בעיר העתיקה. בית הכנסת הזה נהרס בזמן מלחמת השחרור ב 1948 ועכשיו יש תכניות לבנות אותו מחדש. משפחת ב"ק הוציאה את העיתון העברי הראשון בארץ ישראל "החבצלת" ותקופה מסוימת עבד בעיתון אליעזר בן יהודה שידוע כמי שהחיה את השפה העברית וממש המציא מלים חדשות, למשל: עגבנייה. הסבא שלי, יצחק דיסקין נולד בירושלים כשאבא שלו בנימין דיסקין עבר לגור בעיר לתקופה מסוימת. בנימין דיסקין הכיר את אשתו שהיא נכדה של ניסן ב"ק.

להורי קראו יאיר ודינה. יאיר נולד בפתח תקווה לשם חזרה המשפחה מירושלים ואמי – דינה – עלתה לארץ מרוסיה כשהיתה בת שש. גרנו בדירה ממול בניין תאטרון הבימה ובדירה אתנו גרה משפחה נוספת כי כך היה נהוג אז. לאבא שלי, יאיר, היו 3 אחים. הוריו: יצחק וחמדה הזמינו את כולם עם משפחותיהם בכל מוצאי שבת לארוחת ערב. זוהי מסורת יפה שאנו משתדלים לשמור עד היום עם אחיו ואחותו של אמנון, אביה של עמית.

כאשר הייתי בכיתה א' עברנו לדירה משלנו שנמצאת קרוב לדירה הקודמת. בשנת 1948 כאשר הייתי בן 5 הייתה מלחמת העצמאות. אני זוכר שמספר פעמים נשמעו בתל אביב אזעקות כיוון שמטוסים מצריים באו להפציץ את תל אביב. אז לא בנו בבתים מקלטים ובמקום זאת בנו בכניסה לכל בית קירות מיוחדים כדי שישמשו לנו מקלט.

אבי יאיר היה קצין בצה"ל ולא היה בבית פרט לחופשות בהן בא לבקר את אמי ואותי. אמי התנדבה יחד עם חברותיה והכינו תחבושות מסדינים קרועים וסרגו סוודרים וכובעי צמר לחיילים.

סבי וסבתי גרו על יד תחנת החשמל של תל אביב. המצרים באו להפציץ את העיר הפציצו את תחנת החשמל בגלל זה הם עברו לגור לידנו. האזעקות שנשמעו גרמו לפחדים אצלי ואצל חברים שלי. יש בתים בתל אביב שגם היום רואים שם סימנים של פצצות שנפלו לידם.

בית הספר היסודי והתיכון

ב-1949 כשהייתי בן 6 התחלתי בכיתה א'. בית הספר שלי "הכרמל" היה במרחק של 5 – 10 דקות הליכה מביתי ובגלל שאהבתי לקום מאוחר בבוקר (כמו עמית) הייתי צריך לרוץ כדי לא לאחר כי מי שהיה מאחר היה מקבל עונש.  בכיתות א'- ד' למדנו רק עד שעה 12:00. בבית הספר "הכרמל" שקיים עד היום למדו מכיתה א' ועד כיתה ח' כי כך למדו אז. עד היום יש לי חברים מהתקופה בה למדנו יחד באותה כיתה.

באותה תקופה, השנים הראשונות למדינת ישראל באו הרבה עולים חדשים ולא היו מספיק כיתות בבית הספר לכן הכיתות היו מאוד גדולות, 48 תלמידים בכיתה וכולנו למדנו טוב. בגלל שהיו הרבה תלמידים ולא היו מספיק כיתות היו כיתות שלמדו עד 12:00 בצהריים והיו כיתות שלמדו משעה 12:00 ועד שעה 16:00. תלמידי כיתות אלה קיבלו ארוחת צהריים בבית הספר ממסעדה שתלמידי כיתות ז'-ח' עבדו בה.

כשהייתי בכיתה א' ירד שלג בתל אביב ואני זוכר שהוריי העירו אותי מוקדם בבוקר כדי לראות את מרבד השלג שכיסה את החצר ואת הרחוב. באותו יום לא הלכנו לביה"ס ויצאנו לשחק ברחובות, עשינו מלחמת שלג. בבית הספר למדנו לימודים עיוניים, סיפורי המקרא, ובכלל תנ"ך. כמובן שלמדנו גם חשבון, גיאוגרפיה, עברית, ספרות, אנגלית ואפילו הוצאנו כל חודש סוג של עיתון של הכיתה בו הילדים כתבו סיפורים ושירים. העיתון הזה היה תלוי על לוח מיוחד. בנוסף, בית הספר לימד אותנו עוד דברים חשובים: גננות. לכל כיתה מכיתה ו' עד כיתה ח' הייתה ערוגה. בתחילה המשתלה הייתה במקום בו נמצא היום היכל התרבות ליד תאטרון הבימה, ואחר כך נסענו פעם בשבוע לחוה חקלאית שנקראה אפעל. הבנים למדו גם שיעורי נגרות. בבית הספר הייתה נגריה בה בנינו דברים קטנים כמו מחזיקי ספרים ומחזיקי מפיות כך שעד היום יש לי קצת ידע בעבודות כאלה. הבנות למדו תפירה וגם הבנים קיבלו פעם או פעמיים שיעורים איך לתפור כפתור או קרע בבגד.

אבא שלי מאד אוהב לטייל בארץ. לפחות פעם בחודש יצאנו לטייל באזורים שונים בארץ ישראל. נסענו לראות איך מייבשים את ביצת החולה, איפה שהיום יש שמורה של ציפורים ודגים. נסענו לכל מיני מקומות מעניינים ואז הכבישים לא היו טובים כמו היום.

בתחילת שנת הלימודים של כיתה ח' חגגתי את בר המצווה שלי. היות והייתי הנכד הבכור של סבי וסבתי משני הצדדים זו הייתה חגיגה גדולה. זמן קצר לאחר מכן גייסו את אבי לצבא בתור איש מילואים כהכנה למלחמת סיני שידועה גם בשם מבצע קדש, המלחמה פרצה באוקטובר 1956 אחרי שהמצרים חסמו את תעלת סואץ למעבר של אניות ישראליות שלא יוכלו להגיע לנמל אילת, תוך שבוע צה"ל גירש את המצרים מחצי האי סיני והגיע עד תעלת סואץ. אבא שלי היה מגויס כמעט חודש שלם ובתקופה זו לא חזר הביתה.

תל אביב בתקופה ההיא הייתה עיר אחרת לגמרי מתל אביב שמכירים היום. למשל, לא היו רמזורים, היו הרבה בתי קולנוע, הרבה מגרשי משחקים והרבה שטחים פתוחים. בישראל בכלל לא הייתה טלוויזיה וכמובן שלא היו מחשבים.

אחרי בית הספר הייתה חובה להכין שיעורי בית ובכלל לפני 16:00 אסור היה ללכת לשחק, המשחקים של הבנים היו כמובן כדורגל וכדורסל אך היו עוד משחקים כמו הקפות שזה דומה למשחק הבייסבול האמריקאי. המשחקים התקיימו בחצר בית הספר או במגרשים ריקים. התחרויות היו בין הנבחרות של כל כיתה, ולפעמים גם מול כיתות מבית ספר אחר.

היות ולא הייתה טלוויזיה הבידור היה ללכת לקולנוע. הלכנו בערך פעם בשבועיים. רוב הסרטים אז היו בשחור לבן ולא בצבעים, ואת התרגום מאנגלית לעברית היו מקרינים בצד המסך, וזה היה קצת מעצבן כי האיש שצריך היה לסובב את הסרט של התרגום בזמן המתאים לא ידע אנגלית כל כך טוב.

בגיל 14 נכנסתי לכיתה ט' בגימנסיה העברית הרצליה שהיא בית ספר התיכון העברי הראשון שנוסד בשנת 1906 ביפו כי טרם יסדו את תל אביב. זו הייתה מסורת במשפחה שלנו כי הורי וכל הדודים והדודות למדו שם.

התחלנו את הלימודים בבניין של הגימנסיה שעמד על המגרש בו נמצא היום מגדל שלום, ובאמצע השנה עברנו לבניין החדש וכל התלמידים צעדו במצעד בתל אביב. כמו שבית הספר אזורי צופית עבר מהבניין הישן שלו במושב צופית

לבניין החדש ליד מכללת בית ברל.

שנות בית הספר התיכון זכורות לי לטובה למרות המשמעת הנוקשה שנהגו והדרישות הלימודיות מאתנו. בגימנסיה הייתה מסורת ארוכת שנים לצאת מדי שנה לטיול של ארבעה ימים, כך טיילנו במסע רגלי מים כינרת לים תיכון, עלינו ברגל על הר תבור, טיילנו לאילת ובכיתה י"ב היינו אמורים לעלות להר מצדה אך אירוע טראגי מצער מנע זאת. כאשר היינו במעיין עין גדי התדרדרה אבן שפגעה באחד מחברי והוא נהרג לכן הטיול הופסק וחזרנו הביתה.

בתקופת הלימודים בתיכון התפתחו חיי חברה מאוד עשירים ומפותחים. היו חברים שהלכו לתנועות הנוער כמו צופים, תנועה מאוחדת וכדומה. אני הייתי תקופה מסוימת בצופים עד שהזמנו אותי לשחק כדורסל בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב וזה היה כבוד גדול וגאווה. בעיקר התגאתה בזה מי שהייתה אז חברה שלי.

שירות בצה"ל

סיימתי את כיתה י"ב והתגייסתי לצבא שם שיבצו אותי בחיל הקשר בקורס לאלחוטנים, אותו סיימתי כחניך מצטיין ולכן בחרו אותי להישאר כמדריך. מתקופת שירותי בצבא  זכורים לי מספר אירועים בולטים.

הראשון – השתתפתי בצעדת ארבעת הימים, זו הייתה צעדה של ארבעים קילומטרים בכל יום והסיום ביום הרביעי היה מצעד בירושלים.

האירוע השני – השתתפות במצעד יום העצמאות בחיפה. באותה תקופה היה נהוג לקיים ביום העצמאות מצעד בכל פעם בעיר אחרת, כל היחידות בצבא שלחו קבוצות למצעד בו השתתפו גם טנקים, תותחים וכמובן מטוסים ואניות. מאות אלפי צופים היו מסתדרים לאורך המסלול כבר משעות הלילה כדי לראות את המצעד. השתתפתי במצעד שהתקיים בחיפה.

האירוע השלישי – הכרתי חיילת יפה בשם דורית שלאחר מספר שנים התחתנו והיא הסבתא של עמית.

בצבא הייתי מדריך בבסיס ההדרכה של חיל הקשר שנמצא בצריפין. באחד הקורסים שהיה קורס מעורב של בנים צנחנים ובנות, הייתה גם דורית שנבחרה להיות חניכה תורנית והלכה מאחורי המחלקה, לכן היה קל לראות כמה שהיא מיוחדת. המשמעת בבסיס הייתה נוקשה ואסור היה שיהיו קשרים בין מדריכים לחניכות. אבל הצלחנו ליצור קשר בעזרת חבר משותף שלנו. דורית תמיד טענה שהיא התחילה איתי וראיתי בזה מחמאה גדולה כי הייתה לה הצלחה רבה אצל בנים. למעשה אני התחלתי אתה בעזרת החבר המשותף שלנו. ככה התחיל הקשר שלנו שנמשך 55 שנים עד לפטירתה ממחלה קשה בחג הסוכות האחרון. השתחררתי מהצבא לפני דורית שהמשיכה לשרת כשנה וחצי נוספת.

הלימודים באוניברסיטה

השתחררתי מהצבא שלושה חודשים לפני תום השירות כדי שאוכל להתחיל את שנת הלימודים ולא אצטרך לחכות כשנה. את שלושת החודשים האלה החזרתי לצבא לאחר שסיימתי את הלימודים. נרשמתי ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למשפטים.

באותה תקופה האוניברסיטה הייתה במקום שנקרא גבעת רם אליו היא עברה לאחר מלחמת השחרור ב-1948 כי מבנה האוניברסיטה על הר הצופים נותק מירושלים. תקופת הלימודים הייתה מאוד מהנה גם בגלל הלימודים וגם בגלל חיי החברה העשירים והמהנים מאוד בזכות אירועים חברתיים כמו נשף חנוכה, נשף פורים, כולל מצעד המסכות ברחובות ירושלים וכמובן, יום הסטודנט. אחד האירועים המבדחים ביותר נקרא הצגת חצות. בית קולנוע היה מקרין סרט מיוחד משעה שתים עשרה בלילה עד שעה ארבע או חמש לפנות בוקר. אלה היו בעיקר סרטי מערבונים ומדי פעם היו עוצרים את הסרט מחזירים לאחור כדי לראות פעם נוספת את אותה סצינה. בקיצור, חיינו חיים שמחים ועליזים של סטודנטים.

מלחמת ששת הימים

הלימודים באוניברסיטה נמשכו ארבע שנים והסתיימו בדיוק באותו חודש בו פרצה מלחמת ששת הימים, יוני 1967. העיר ירושלים בתקופה ההיא הייתה הרבה יותר קטנה מאשר היא היום. כל המקומות הקדושים כמו למשל העיר העתיקה והכותל המערבי, הבניינים הישנים של האוניברסיטה על הר הצופים היו בשליטה של הירדנים ולא יכולנו להגיע אליהם אלא לראות מרחוק. מאז הכול השתנה, ירושלים עיר גדולה, צבעונית ואל כל המקומות הקדושים ניתן להגיע בקלות.

דורית גויסה למילואים בצה"ל לפני שאני גויסתי והוצבה בבאר שבע. אני התגייסתי מספר ימים אחריה ובתקופה שלפני המלחמה הוצבתי ביער בן שמן ומדי פעם נסעתי לבקר אותה בבאר שבע.

במלחמת ששת הימים השתתפתי בכיבוש ירושלים. יחידת הטנקים בה שירתי השתתפה בכיבוש רמאללה והמשיכה מכיוון צפון להר הצופים. בדרך מטוס של חיל האוויר טעה לא הבחין בסימונים שעל הטנקים והתחיל לירות עלינו זה היה מאוד מפחיד עד שהוא זיהה וטס למקום אחר. משם המשכנו לבקעת הירדן היינו הראשונים להגיע ליריחו, העיר העתיקה המוזכרת בתנ"ך כהעיר הראשונה שבני ישראל כבשו לאחר שעברו את הירדן. מיריחו נסענו במשך יום וחצי כי היינו עם טנקים שנוסעים לאט והשתתפנו גם בכיבוש רמת הגולן.

בית הספר של החיים

דורית ואני השתחררנו מיד לאחר מלחמת ששת הימים והתחתנו, נולדו לנו שלושה ילדים: אורן, אמנון אבא של עמית, ודפנה. דורית ואני אהבנו בעלי חיים וקצת אחרי שהתחתנו לקחנו כלב מסוג בוקסר בשם בינגו והוא היה אתנו מספר שנים עד שתרמנו אותו למשטרה. מספר שנים לאחר מכן דורית ואמנון אבא של עמית אימצו כלב לבן, יפה וחכם ונתנו לו את השם האץ' שהיה אתנו במשך שתים עשרה שנים והוא היה ממש בן המשפחה. מאוד הצטערנו כאשר הוא חלה ונפטר.

במהלך השנים שירתי במילואים במקומות שונים. לדוגמא בעזה ובשכם, ובקעת הירדן ופעם אחת אפילו בשארם א שייך שהוא אתר נופש מאוד פופולרי בעיקר למי שאוהב לצלול וראות דגים ואלמוגים. המקום הזה נמצא בפינה הדרומית של חצי האי סיני בתקופה לפני הסכם השלום בין ישראל למצרים. חלק מהתקופה שירתי ביחידת תותחנים וחלק מהזמן שירתי בתפקיד משפטי.

עבדתי בבנק הבינלאומי בתפקידים שונים בינהם יועץ משפטי, מנהל קופות גמל ומזכיר הבנק עד שיצאתי לגמלאות. היום אני נהנה לטייל בעולם ולעשות פעילויות עם הילדים והנכדים.

הזוית האישית

עמית: נהניתי, התרגשתי ובחלק מהסיפורים הופתעתי, היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא ולשמוע את הסיפורים שלו. אני רוצה להגיד לו תודה על שהסכים להשתתף איתי בתכנית ולחוות את החוויה המיוחדת הזו. בנוסף, אגיד תודה לרונאת, מורה מנחת התכנית על כך שהדריכה אותנו במשך כל הדרך והייתה סבלנית איתנו.

עדי: אהבתי את הרעיון השולח את הסב לאחור כדי לשחזר אירועים, מקומות ובעיקר זיכרונות. אהבתי את הקשב של עמית כאשר סיפרתי על אירועים בולטים מחיי, התבוננתי בכל הזוגות שהשתתפו בתכנית ונהניתי לראות את הילדים קשובים לדברי הסבתא-סבא ולומדים מהם על עברם האישי המשולב בתקופות שבחייהם. תודה להוגי הפרויקט ותודה לצוות בית הספר שליווה אותנו.