מאגר סיפורי מורשת

ג'מג'ולה

אני נולדתי תאריך 9.4.1935 בבית החולים העמק שבעפולה והתחנכתי בחינוך המשותף בקיבוץ מזרע.

באותה תקופה הילדים ישנו בבית הילדים ולא עם ההורים חשוב לציין שלא היה מקום בבית ההורים כי להורים היה רק חדר אחד קטן ללא שירותים וללא מטבח. בנוסף  חשבו שהמטפלת תיצור אדם חדש ולא כמו האדם הגלותי שהגיע מחו"ל כלומר ההורים. בנוסף ההורים עבדו הרבה שעות אבא שלי היה נהג שלקח והביא את התוצרת מהקיבוץ לתנובה. אמא שלי עבדה כתופרת ולפעמים כמבשלת במטבח.

אהבנו להיות ביחד ( אני וחברי לכיתה) אהבנו לשחק ביחד ואהבנו לישון ביחד, כשהיינו ביחד היה לנו טוב יותר .

אחד הזיכרונות שלי מהלינה המשותפת היה הלילה .כאשר היו פחדי לילה לאחד הילדים היינו עוזרים אחד לשני להתגבר על הפחד. זיכרון נוסף שלי הוא שאם היינו צריכים ללכת לשירותים באמצע הלילה היה נמצא סיר שנקרא סיר לילה באמצע החדר (כדי שלא נסתובב באמצע הלילה בחיפוש אחר השירותים) ובבוקר המטפלת הייתה שופכת את אותו.

הזיכרונות הלא נעימים שהיו לי הם על אוכל. למשל אני לא הייתי אכלנית. הכריחו אותי לאכול.אם סגרתי את הפה בכוח סתמו לי את האף ואז הייתי מוכרחה לפתוח את הפה והיו ישר מכניסים לי את האוכל לפה. לפעמים לא הצלחתי לבלוע את האוכל. אם לא הייתי בולעת היו מוציאים אותי למרפסת סגורה עם שיח בוגנוויליה ונאמר לי לא לחזור עד שלא אגמור את האכל אשר בפה. ואז הייתי יורקת את האכל לתוך השיח וחוזרת ואומרת גמרתי.

המטפלת והגננת קראו לי בשמות כמו ג'מג'ולה (אוכלת לאט) וגרינה ג'אבה (צפרדע ירוקה).

בזמן הכרזת המדינה היינו ילדים בגיל 14 -13.מאחר והכרזה באו"ם הייתה בשעות הלילה ואנחנו כבר ישנו העירו אותנו ועם הפיג'מות לקחו אותנו  לחדר האכל לריקודים ושמחה להקמת מדינת ישראל וכך רקדנו עד אור הבוקר.

בזמן מלחמת השחרור לנו הילדים היה תפקיד: הילדים הגדולים עזרו בחפירת תעלות בקיבוץ לשם התגוננות. התפקיד שלנו הילדים הקטנים יותר היה לעלות על גג של בית. במקרה הזה הקומונה (מחסן הבגדים) שעליו הייתה האזעקה, להביט בשמים ולגלות אם מגיע מטוס אויב. אם היה מגיע היינו צריכים ללחוץ על פעמון האזעקה. בזמן שאני הייתי במשמרת כזו שמעתי קול מטוס, הסתכלתי לשמים ראיתי אותו ומיד לחצתי על פעמון האזעקה, ירדתי מהבניין ורצתי לבית התינוקות לקחת תינוק ולהביאו למקלט.

הזוית האישית

נועם: למדתי הרבה על עברה של סבתא ונהניתי לשמוע את הסיפורים והחוויות.