מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

בעקבות תכנית "הקשר הרב דורי" המתקיימת אצלנו בבית הספר למדתי דברים על סבתי וסבי, והנה סיפורו של סבא:

"שמי ויקטור שושן. בשם זה אני מוכר עד היום, אך כשנולדתי במרוקו קראו לי גם בשם יחיאל. נולדתי בעיר בני מלל. לפי מה שידוע לי נולדתי בתאריך י"א בתשרי התש"ד. התאריך הלועזי: חודש אוקטובר שנת 1943 (התאריכים נמסרו בעל פה). שם המשפחה "שושן " לא שונה וזה השם מדורי דורות. ניסיתי לברר את מקור שם המשפחה, מה שעלה בידי לברר הוא: יתכן ומקור השם הוא על שם שושן הבירה, ויתכן שהוא נקרא על שם פרח השושן. האבן עזרא אומר: שושן הוא מין כלי נגינה. אפשרות נוספת: על שם קישוט שהיה על עמודי המקדש בימי שלמה המלך (מלכים א' פרק ז). באתי ממשפחה ברוכת ילדים: תשעה אחים ואחיות. הבכור הוא פרוספר. השני הוא אני, ויקטור. אחריי באו דוד, רוזט (רוזה), מרדכי, שולמית (שולה), התאומים מאיר ז"ל ומשה שיבדל לחיים ובן הזקונים הוא אליהו (אלי).

עלינו ארצה בשנת 1955 באנייה "ירושלים". הייתי אז כבן 12 שנה. הגענו לארץ בשעות הבוקר, אך מכיון שיועדנו להגיע לאחד המושבים שלא היה מפותח (בלי חשמל, בלי תנאים), עשו עלינו 'תרגיל' והחזיקו אותנו בנמל חיפה עד קרוב לשעות הערב. אז "עשו" טיול בארץ הקודש. הטיול החל בכיפת הזהב ובמערת אליהו בחיפה, דרך עכו ,נהריה וישר למושב יערה. חושך ואפלה קידמו את פנינו. המבוגרים, כולל הוריי, לא רצו לרדת מהמשאית, ואחד מתושבי הישוב איים על העולים בנשק כדי שירדו מהמשאית. אימא בכתה מאוד, לא כך הבטיחו לנו. המדריך שקיבל את פנינו באנייה הבטיח: "תפתחו את החלון ותקטפו בננות ותפוזים".

הובילו אותנו בחושך לעבר אחד הבתים, קוצים בגובה איש קדמו את פנינו, בית ללא חלונות וללא דלתות, הדלת הראשית ללא אפשרות נעילה. כאמור אימא בכתה כל הלילה, אנחנו בכינו בעקבותיה עד שנרדמנו. מזלנו שאבי היה נגר במקצועו, הוא תלה שמיכות על החלונות, סגר את הדלת והציב מאחוריה את המטלטלים שהבאנו, כדי למנוע כניסת בעלי חיים כגון תנים ושועלים. בבוקר באו ילדי המושב להזמין אותנו, את הילדים, לשחק. יצאנו לטפס על העצים, נהנינו מאוד. היינו כמו "טרזן " ביער, שכחנו מהכל. אבל ההורים מאוד היו פגועים על זה שעבדו עליהם בעיניים. אני למדתי בישיבות, התגייסתי לצה"ל .זכיתי להקים היאחזות נח"ל בשם מודיעים. לאחר השירות הצבאי למדתי הוראה, ניהלתי בתי"ס. נישאתי לאשתי פנינה ויש לנו ב"ה שישה ילדים שכולם נשואים, ואנחנו נהנים מהם ומהנכדים.

במסגרת מפגשי תכנית הקשר הרב דורי נתבקשנו להביא חפץ מסוים שחשוב לנו ויש מאחוריו זיכרונות. אני בחרתי בספר מתוך הספרים העתיקים שברשותי: את ספר הגורלות של האבן עזרא. בהיותי כבן 14-15 רציתי לבדוק האם באמת ניתן לחזות את העתיד, באותה עת היה זוג שעמד להתחתן, ואני בשובבות נעורים ישבתי ובדקתי את הגורל הצפוי להם. (כמובן לפי ההוראות שבספר). ראיתי והנה החיים בין בני הזוג יהיו מלאי ריבים, סכסוכים וחיים לא קלים. פחדתי לספר לאבי על הגורל שעשיתי ועל התוצאות שקיבלתי, כי אבי הזהיר אותנו שלא נשתמש בספר הזה. לצערי, מה שיצא בגורל התקיים ובני הזוג היו תמיד בויכוחים וסכסוכים.

הספר עבר בירושה לאבי. חלקו בכתב יד וחלקו מודפס בכתב רש"י. בספר ישנם דפים המראים שעשו שימוש בספר הזה. איני יכול לציין בן כמה הספר, אך יש לשער שהוא בן למעלה ממאה וחמישים (150) שנה לפחות. הכתב קשה לקריאה, וחלק מדפיו מתפוררים, מצ"ב דף לדוגמא:

למזלי בני לומד שימור ספרים באיטליה וכבר לקח ספר אחד ושיחזר אותו לשמחתי. אני מקווה שבני ישחזר את כל החומר שברשותי.

הזוית האישית

הנכדה יעל: מאוד נהניתי מהמפגשים. נהניתי לשמוע סיפורים חדשים שאף פעם לא שמעתי, דברים חדשים על סבי. למשל, לא ידעתי שהשם המקורי של סבי הוא בעצם יחיאל, ואותי זה מאוד מעניין לחזור לאחור להכיר את ילדותוחייו של בן אדם שקרוב אליי. מה הוא עבר? מה הוא היה?.

סבא ויקטור שושן: נהניתי מאוד מהמפגשים, מפגשי העצמה עם נכדתי, לספר לה על ילדותי ועל חיי ואיך היה פעם לא כמו היום: איך היה בתקופת הצנע של פעם, איך ישנו באוהלים, חיינו מכלום. חשוב לי מאוד שדור העתיד שלנו ידע להעריך את מה שיש לו היום…

התכנית הזו לדעתי היא בעלת ערך רב, המעבירה חלק מהמסרים של הדורות הקודמים לדור הצעיר. יבורכו כל העושים במלאכה.