מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתא שלי הוא פולינה רזניק, אבל הכינוי שלה הוא "פולה". סבתי נולדה ב-13 לפברואר 1951 בברית המועצות בבירוביג'אן. בילדותה היא הייתה במקהלה ובין לבין אהבה לרקוד. בנוסף לכך, סבתא שלי אהבה מאוד לשחק לעשות את מטלות הבית עם אחיה הגדול יצחק שמת בגיל 11 מטביעה באגם. היה אירוע מאוד קשה לה ולהוריה.

לאחר סיום לימודי בית הספר סבתי הלכה לקולג' בכדי ללמוד מקצוע שעוד מנעוריה רצתה לעסוק בו והוא "ראיית חשבון". לאחר מכן סבתי נישאה ונולדה להם בת, שהיא אמי. סבי וסבתי עברו לעיר מגדן. החורף שם מאוד קשה והמעלות מגיעות עד למינוס 62 מעלות. בשנים אלו סבא וסבתא שלי התגרשו. סבתי עלתה ארצה בשנת 1996 יחד עם אמי ואחותי הבכורה. בעקבות קשיי השפה, סבתי נאלצה לעבוד במפעל ולא כרואת חשבון. העבודה הפיזית הייתה מאוד קשה לסבתא שלי.

כשביקשתי מסבתי לספר לי על עלייתה לארץ, היא בחרה לספר לי דווקא את "סיפור התליון".

סיפור התליון

לכבוד היום ההולדת ה-16 של סבתי, אימא שלה, רוזה, העניקה לה במתנה תליון מזהב ובמרכז התליון – פנינה. סבתי מספרת כי "התליון היה מאוד יקר לליבי ואף פעם לא הורדתי אותו. כאשר עליתי ארצה, בשדה התעופה איבדתי את הפנינה. הייתי מאוד עצובה ומאוכזבת, אך לא אחרי הרבה זמן אנשים נחמדים שראו שחיפשתי משהו, מצאו את הפנינה והחזירו לי אותה. לאחר המקרה הזה לא תיקנתי את התליון. פעם אחת, פתחתי את קופסת התכשיטים שלי בכדי לתקן את התליון, אבל במקום הפנינה מצאתי איזו שהיא אבן מזכוכית. הייתי מאוד מופתעת ורק אחרי שנתיים מצאתי שוב את הפנינה במקום אחר לגמרי. הסתבר שזה קרה בגלל שכשאחותך הייתה קטנה היא אהבה לשחק עם תכשיטים ובטעות היא העבירה את הפנינה לקופסא אחרת."

כאשר אחותי הגיעה לגיל 16, סבתא שלי החליטה שהיא תביא לה את התליון כמתנת יום הולדת ואת התליון היא תעביר לילדיה וכך למעשה התליון יעבור דורות רבים. לסבתי חשוב מאוד שהתליון יסמל את השורשים של המשפחה שלנו. בכל פעם שהתליון יעבור חשוב לסבתי שהסיפור על הפנינה האבודה יסופר.

לא ממזמן אחותי איבדה את הפנינה ולאחר שבוע היא מצאה אותה באוטו שלה. סבתי אמרה על כך שיש לנו מזל משפחתי, שהפנינה תמיד חוזרת אלינו…"

הזוית האישית

דריה רזניק: סיפורה של סבתי לימד אותי כמה חשוב להכיר את השורשים שלי. לפעמים חפץ יכול לסייע בשמירת חיזוק הקשר לשורשים.