מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי פייגה, נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה (1941-1945) בתאריך 25.12.1944  בעיר שקוראים לה גורקי שבברית המועצות ברוסיה הקומוניסטית. כיום לעיר גורקי יש שם חדש-ישן: ניז'ני-נובגורוד. כשהמלחמה נגמרה אני וההורים שלי (חנה וניסן) חזרנו ללטביה לעיר לודזה, כי שם הם נולדו וכל המשפחה גרה שם הרבה דורות. בשנת 1973 עלינו לישראל לעכו ועד היום אני מתגוררת שם. בלודזה הייתי בגן ילדים וסיימתי בית ספר בגיל 18. בשנת 1962 עברנו לריגה עיר הבירה של לטביה.

אני בבית הספר

לא התקבלתי ללימודים שרציתי כי היה צריך לשלם שוחד ולא היה לנו מספיק כסף, ולכן התחלתי לעבוד במפעל הכי גדול שבריגה, למפעל קראו vef ובו היו מייצרים טלפונים ביתיים עם חוטים מגולגלים. גם היו מייצרים רדיו חשמלי עם בטריות, לרדיו קראו "ספידולה", זה היה להיט והיה קשה להשיג אותם.

כשהייתי קטנה קטנה קטנה, אני לא זוכרת את עצמי, אבל האחים שלי סיפרו לי שאימא שלנו הייתה מביאה לחם מוקצב הביתה. אני כל הזמן הייתי רעבה והאחים שלי, כדי שאני לא אבכה, לעסו את הלחם, הוציאו אותו מהפה שלהם לגזה וקשרו אותה ונתנו לי ללעוס את זה כדי שאני אירגע. אחר כך, אימא שלי סיפרה לי שהייתי מאוד חולנית, בכיינית ורעבה והשכנה אמרה לאימא שלי: "בואי נקבור אותה כדי שיהיה שקט ממנה". אמא שלי נלחמה עליי ושמרה על הבריאות שלי. כשהייתי בת 12 או 13 היה לי דוד משה חיים, וכל פעם שראה אותי היה אומר לי: "פייגלה כמה שאת יפה, עכשיו רואים אותך ואת הפנים". שאלתי: "למה מה השתנה מפעם?" הוא אמר לי "כולך היית פצע אחד גדול" וסיפר שכשבאנו מרוסיה כל הגוף הקטן הזה היה מכוסה בפצעים מוגלתיים. פעם לטביה הייתה קומוניסטית תחת שלטון רוסיה ועכשיו אחרי מהפך בשנת 1991 לטביה הפכה למדינה עצמאית.

אני בבית הספר

בשנת 1973 עלינו למדינת ישראל ברכבת ובמטוס. כשנסענו ברכבת היו בדיקות של משמר הגבול של מדינות: צ'כיה, פולין ואוסטריה. באוסטריה הביאו אותנו למחנה, במחנה היה נציג של "ג'ויינט" ששאל אותנו: "מי רוצה ללכת לארצות אמריקה? ניו זילנד? קנדה? שילך קצת קדימה, קצת שמאלה וקצת ימינה, ומי שרוצה ללכת לישראל שיישאר במקום." ואז רצנו למטוס והגענו לישראל. כשהגענו לישראל ביקשנו להשתקע בעיר עכו כי אחי גר שם כבר. אחרי קשיים רבים קיבלנו דירה בעיר עכו. התחלנו ללכת לאולפן והתחלנו ללמוד עברית.

אני בבית הספר 

הזוית האישית

פייגה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדה אלון. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה, התשע"ט.