מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של רוני נתיב:

נולדתי בתל אביב בשנת 1952. שם גרתי כל שנות ילדותי. ההורים שלי, עמנואל וציפורה בר-לב, גם הם נולדו וגרו בתל אביב. שנות ילדותי היו לאחר מלחמת העולם השנייה ורוב חבריי היו ילדי עולים שעלו לארץ אחריי המלחמה. הייתי מאוד גאה בכך שהורי נולדו בארץ ושבבית הקפידו לדבר עברית נכונה ובשפה גבוהה והקדישו לזה חשיבות רבה. גם  את שם המשפחה של הוריו של אבי, לבקוביץ', עיברתו לבר-לב והקדישו חשיבות רבה גם למשמעות השם שהוא לב נקי, טהור. יחד עם זאת עם הסבים והסבתות שלי, קלרה ומאיר לבקוביץ', וגילה ומשה ברוור, שעלו מפולין בשנות העשרים של המאה העשרים (המאה הקודמת) דיברו ביידיש ובדרך כלל לא הבנתי את אשר דיברו. הוריי דיברו ביניהם ביידיש כשרצו שלא נבין על מה הם מדברים. גם בבחירת השמות של אחי ושלי (רוני ונעם) הייתה מחשבה על משמעות השם ועל דרך ההגייה שלו. בדרך כלל נהגו לבטא שמות במילעיל וכך שובשה ההגייה הנכונה של השם. לכן הוריי בחרו בשמות שאפשר להגות אותם רק בדרך אחת.

כמו שכבר אמרתי, באותה תקופה הרבה מחברי היו ילדים לעולים חדשים ולחלק גדול מהם לא היו סבים וסבתות. אני זכיתי לכך שהסבים והסבתות שלי גרו בתל אביב ואפילו גרנו באותו רחוב. מאוד אהבתי ללכת לבית שלהם וקיבלתי שם הרבה חום ואהבה, ויחד חגגנו את ט"ו בשבט שהיה החג האהוב עלי. זאת מכיוון שסבתי נתנה לנו צלחת עם פרות יבשים וופלת שוקולד שמאוד אהבתי. בשנות בית הספר היסודי לא ממש אהבתי ללמוד ובכל זאת השיעור שאהבתי היה שיעור מולדת. אהבתי את השיעור הזה כי היה לי ידע שרכשתי בטיולים המשפחתיים שערכנו. לסבא שלי הייתה חברת הובלה של משאיות שהובילו אנשים ומשאות ברחבי הארץ. אבא שלי, עמנואל, היה אחד הנהגים וכך זכינו לטייל במקומות רבים ורחוקים.

אהבת הארץ וחשיבות השימוש בשפה העברית בצורה מיטבית היו ערכים חשובים שהנחילו לי הוריי.

בבניין שגרנו בו גרו עוד חמישה עשר ילדים וילדות, ביחד היינו שכונה. היינו משחקים שעות ארוכות ברחוב באזור שהיה סמוך לבית שלנו וגם בחצר. בתל אביב של אותם ימים חלק מהרחובות עדיין לא היו סלולים והיה שם חול. מאוד אהבנו לשחק שם ב"חולות" במשחקים שהתאימו לכך. כשהייתי בכיתה ז' הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד. מאוד אהבתי את חיי החברה. למקום שבו התכנסנו קראו "קן" שם התכנסנו ל"פעולות" שהתרחשו בסופי שבוע ובאמצע השבוע. היינו מתכנסים שם גם למפגשים לא מונחים ומאוד אהבנו לבלות שם את רוב שעות הפנאי. הייתי פעילה בוועדת תרבות, ועדת טיולים ומאוד אהבתי לרקוד ריקודי עם. כילדה צעירה נהגתי תמיד לעזור לילדים שהיו להם קשיים חברתיים, כמו לבקר אותם בבתיהם, לשכנע אותם להצטרף לתנועה. למדתי מאמי את חשיבותו של ערך ההתנדבות. גם היא נהגה להתנדב כאשר יצאה לגמלאות. כנערה נהגתי להתנדב בבתי חולים בהגשת אוכל ולשמש כחברה לחולים. יותר מאוחר התנדבתי והייתי מדריכת רחוב- מדריכה לצעירים בשולי החברה שסטו מדרכם. הפעילויות האלה מבטאות ערכים של עזרה לזולת, תרומה לחברה, נתינה והתנדבות.

הערכים שרכשתי בבית הורי מלווים אותי כל ימי. בזכות ערכים אלה התגייסתי לנח"ל והגעתי לגור בקיבוץ אפיקים. אני עדיין מקדישה חשיבות רבה להנחלת השפה העברית לילדי ולנכדי זאת ע"י הקפדה על דיבור נכון- כפי שאמי נהגה – והעשרת השפה שלהם במילים גבוהות.

גם היום אני עוסקת בהדרכת הורים עם אוכלוסיות מוחלשות כערך שהצבתי לעצמי כתרומה לחברה הישראלית.

הזוית האישית

רוני נתיב: חוויה משמחת שחוויתי היא שיתוף של הנכד שלי בחוויות וערכים שעברתי ורכשתי בשנות ילדותי ונערותי. אני שמחה להעלות את הסיפור של משפחתי כחוליה בסיפור הישראלי המשותף.