מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתא רונית עמית

סבתא נולדה בישראל דור חמישי מצד האב.

בגיל 11 הורייה של סבתא קיבלו הצעה לעבור למערב אפריקה למדינה בשם ניגרייה (ההצעה ניתנה בעקבות עבודתו החשובה של סבא רבא חיים ז"ל בדיסני). כמובן שאחת השאלות העיקריות הייתה האם יש בית ספר ישראלי שסבתא תוכל ללמוד בו?

סבתא התנגדה לעבור לניגרה, לכן קנו לה כלב שיהיה לחבר ויפליג איתה מישראל. בינתיים, התברר שיש בית ספר ישראלי בניגריה, בשכונה שנקראת apapa. אמנם בית ספר קטן, בכל כיתה למדו בין חמישה לעשרה תלמידים. למדנו כל שתי כיתות ביחד א-ב, ג-ד, ה-ו ו – ז-ח.

סבתא עם הכלב

סבתא מספרת: "הגעתי לעולם אחר ושונה ממה שהכרתי עד אז. היה לנו בבית עובד אשר דאג לניקיון ולבישול שמו היה אמברוז".

בשנים שסבתא גרה בניגריה היא נסעה לטייל במדינות שכנות באפריקה ונחשפנו למאכלים ומנהגים שונים. סבתא סיפרהלי על מאכלים שהם נהגו לאכול בניגריה: "soup obe ata" – שזה מרק חריף, שעשוי מפלפלים חריפים, עגבניות ובשר. הם אכלו גם "מוי מוי" – שזה מאפה עם שעועית שחורה.

לאחר שנה בניגריה הורי סבתי קיבלו הצעה נוספת לעבור לטהרן וגם הפעם עקב עבודתו של סבא רבא שלי. ההצעה התקבלה בברכה, מכיוון שהיה שם בית ספר ישראלי וגם בגלל הקרבה של טהרן לישראל (בערך שלוש וחצי שעות טיסה). שוב הייתה הסתגלות חדשה לבית ספר, ילדים ומגורים. סבתא הגיעה לטהרן בגיל 13-14.

סבתא מספרת שהבתים בטהרן היו מוקפים בחומות גבוהות לשמור על בטחון האנשים. לא היה נהוג שילדים ובנות בעיקר יסתובבו לבד ברחוב כי המקומיים הטרידו ילדים. כל יציאה מהבית (לבית ספר או לחברים) היתה כרוכה בליווי של מבוגר, בנהג שליווה את הילד הלוך וחזור. החיים החברתיים היו מתנהלים בבית הספר או בבתים.

החורף בטהרן היה קר מאוד מאחר ולא היה חימום בבית, כדי להתחמם היו שמים גחלים ואבנים חמות שבערו בתוך סוג של תנור שנמצא בתוך בור באדמה מתחת לשולחן האוכל. על התנור פרשו שמיכה ועלים והיו מניחים את הרגליים כדי להתחמם. אחר הצהריים היה טקס של שתיית תה. קיבלנו את התה בכוסות קטנות עם קובית סוכר שהיו שמים בפה ואז שותים.

סבתא מספרת על החגים: "את החגים, ראש השנה ופסח היינו חוגגים כמעט כל הקהילה הישראלית ביחד באחד מבתי המלון בבעלות יהודית. בסיום כיתה ח בבית ספר הישראלי עברנו ללמוד בבית ספר בין לאומי "Irnzamin" שלימד בשפה האנגלית זו רשת שהיו לה בתי ספר במקומות שונים בעולם. בסיום כיתה י"א בבית הספר הבין לאומי בטהרן, עברנו לשוב למקום חדש לבואנוס איירס שבארגנטינה"

סבתא מספרת שלמזלה  היה שם סניף של רשת בתי הספר בו למדה גם בטהרן. באותו בית ספר הבין לאומי ושם סבתא סיימה את הלימודים בבית הספר. בסיום הלימודים בבואנוס איירס, שוב עברו ההורים של סבתא לארץ חדשה והפעם לפריז בצרפת. סבתא כבר הייתה בגיל גיוס והחליטה לחזור לישראל כדי לשרת בצה"ל. היא התגוררה בתל אביב אצל הסבתא שלה.

בתל אביב פגשה סבתא שלי את סבא שלי איתן עמית, שהיה עיתונאי ב מערכת עיתון "ידיעות אחרונות" הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים: דודתי שירלי, אבא שלי רואי. לאחר מכן עברו בחזרה שוב לגור בפריז למשך שבע שנים ואז נולדה דודתי דניאל.

הזוית האישית

עלמה הנכדה: היה לי מאוד כיף ומעניין בעיקר, לעבוד עם סבתא ולשמוע את הסיפור שלה. למדתי שאפשר להתגבר ולא כל כך נורא לעבור בית ספר צריך "לזרום" ועכשיו אני יודעת שאני לא היחידה שעברה בית ספר.

רונית הסבתא: נעם לי מאוד לשבת עם נכדתי עלמה, ולספר לה על נעורי, בעיקר נהנתי כאשר אמרה לי שהסיפור שלי גרם לה לקבל ביתר קלות את המעבר מבית ספר אחד למשנהו.