מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב, בשנת 1940. אמי ילידת פולין גדלה בבית חרדי, היא עלתה לארץ לבד בגיל 18 לפני מלחמת העולם השנייה, וכמעט כל משפחתה נספתה בשואה. אבי יליד ירושלים עבד כחייט והכיר את אמי בתל אביב קצת אחרי שהגיעה לישראל.

היינו משפחה חילונית מאוד קטנה, שהתרחקה מהדת בעקבות השואה, כמעט ללא דודים או סבים. היה לי בן דודה שהתגורר גם הוא בתל אביב והיה דתי מאוד, קראו לו ישראל כץ.  קצת לפני יום הולדתי ה-13 הציע לי הדוד לעלות עמו לתורה ולשאת דרשה, אך מכיוון שמשפחתי הייתה חילונית ולא חשבו על בר מצווה ועלייה לתורה, אמרתי לו שאיני מעוניין.

באותם שנים השתייכתי לתנועת הנוער הימי בתל אביב, השטנו סירות בירקון ויצאנו  לפעילויות רבות בים. הספורט האהוב עליי היה כדורסל ושיחקתי בעיקר בשכונה עם כדורסל מאולתר. כדורסל היה אז מאוד מאוד יקר ולמשפחתי לא היה את הכסף לקנות לי כדור. דודי  שידע כמה אני אוהב לשחק ורוצה כדורסל הציע לי: ״אם תעלה לתורה בגיל 13, אני מבטיח לך כדורסל מתנה!״… איך יכולתי לסרב להצעה שכזו?! החלטנו לא לספר להוריי, שהתנגדו לעלייה לתורה או לכל דבר שקשור לדת.

הגיע היום החשוב, שבת בבוקר – יצאתי מביתי בצפון תל אביב והלכתי לבית הכנסת שנמצא ליד כלבו שלום, מרחק של כמה קילומטרים, שם פגשתי את ישראל, דודי.

נכנסנו ביחד לבית הכנסת לטקס העלייה לתורה, אני שלא ידעתי את הדרשה, עמדתי לצידו כשהוא אומר לי מה להגיד ועוזר לי לקרוא. בסוף הטקס, שאלו המתפללים את דודי ישראל: "איפה ההורים של הילד?״ ישראל לא רצה לחשוף את הסוד ובלי להתבלבל אמר: ״הילד יתום״. בסוף הטקס יצאנו מבית הכנסת וכפי שהבטיח הוא קנה לי כדורסל, הכדור הראשון שאי פעם היה לי! הסוד ביננו נשמר ולא התגלה להוריי עד שכעבור מספר שנים סיפרתי להם את סיפור בר המצווה שלי.

עכשיו כשאני כבר סבא לנכדים והם חוגגים בר או בת מצווה אני מספר להם את הסיפור על הכדורסל הראשון שלי ואיך שבסוף גם אני עליתי לתורה.

הזוית האישית

שמחתי ללמוד המון על סבי ועל ילדותו. נחשפתי לדברים שלא ידעתי עליו ואני מאחלת לו ולסבתי שיזכו לבריאת ואושר.