מאגר סיפורי מורשת

סבתי חסיה כנעני לבית דוניץ נולדה בישראל, בחדרה בשנת 1946 להורים חיה ויהודה דוניץ שהיו פרטיזנים ביערות פולין.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הם הגיעו לדרום איטליה ושם קיבלו מהאנגלים ששלטו אז בארץ סרטיפיקט (אישור עלייה) ועלו לארץ באופן חוקי. הם הגיעו לחדרה כי כאן גרה דודה של סבתא חיה.  סבתא חסיה נולדה כאן בחדרה וכאן היא חיה כל חייה. בגיל 21 היא נישאה לסבא עמנואל. נולדו להם אודי ואמא שלי מירב.

כל חייה לימדה בבתי הספר באזור ילדים בגלאי חטיבות הביניים והתיכון והייתה שותפה להקמת בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם. בנוסף לכך היא לימדה בהשתלמויות  מורים מטעם בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.

היום כפנסיונרית סבתא שלי כותבת לילדים ולמבוגרים ומציירת. ציוריה מוצגים בתערוכות שונות.

ברכות מיוחדות

היום נוהגים רוב האנשים לברך האחד את השני בשיחות טלפון, sms, טוויטר, ועוד אמצעים טכנולוגים חדשים. לפני עידן הטלפון נהגו אנשים לשלוח בדואר איגרות ברכה לראש השנה ולאירועים מיוחדים.

כשסבתא וסבא שלי פינו את בית ההורים של סבא, הם מצאו אוסף של איגרות ברכה מיניאטוריות שנשלחו בין השנים 1927-1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. הן נשלחו מגרודנה לארץ וכן בארץ עצמה. מה שמעניין בהן הוא התוכן שלהן.

רובן מברכות בברכות של ערכים ציוניים כמו: "שנזכה להיפגש בארץ בשנה הבאה". כמעט ולא מוצאים איחולים בתחום האישי כמו שעושים היום לבריאות אישית, להצלחה ולאושר, הברכות היו במישור הלאומי.

ברכות מהעבר הרחוק

הזוית האישית

ליבי: התכנית הזו מאוד מעניינת וכיפית וזה זמן איכות עם סבתא שהיא מלמדת אותי… ואני ממש אוהבת וזה ממש ממש ממש כיף!

חסיה: תמיד עסקתי בחינוך וראיתי חשיבות בהנחלת ההיסטוריה לדור הבא. נהניתי לספר לנכדה שלי את הסיפורים ולהקשיב לה במהלך המפגשים.