מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר בגדד שבעיראק בתאריך 10.9.1940. נקראתי בשם מאיר ובשם נוסף סמי. אני אח שני מתוך שלושה. אחותי הבכורה עדנה נקראה בשם לטיפה, ואחי הקטן ששון נקרא בשם סעיד. שם משפחתנו הוא צחייק.

 

בעיראק למדתי בבית ספר אליאנס (לבנים) עד תחילת כיתה ה' . הלימודים שם היו בארבע שפות: ערבית, צרפתית, אנגלית ועברית.

 

אבי היה מהנדס וגויס לחייל ההנדסה בדרגת  קצין (סגן), לאחר שחרורו מהצבא עבד כמהנדס בעיריית בגדד.

היו לנו שכנים וחברים מוסלמים ונוצרים, וחיינו איתם בשלום ובידידות. כאשר הוחלט על הקמת מדינת ישראל באו"ם, היחס של הממשל והאזרחים אל היהודים השתנה לרעה. ארצות ערב הכריזו מלחמה על ישראל. היהודים בעיראק התארגנו במחתרת ושליחים מהארץ החלו להגיע לאמן את הצעירים להגנה, למאבק ולעליה לארץ.

בבית סבי היה בסיס של ההגנה של בגדד. אבי ובן דודו היו בין הפעילים, הואשמו על ידי השלטונות בפעילות חתרנית נגדם. אבי הצליח לחמוק בעזרת שוחד, וחברים מוסלמים. בן הדוד הוצא להורג בתלייה ואני כילד ראיתי את המראה הקשה והמזעזע . אני עברתי התנכלויות לא נעימות מצד המקומיים. כדי לעלות לארץ, נאלצנו למכור את הבית במחיר מאד זול, לקחת מעט בגדים וחפצים ולהכניסם לחמש מזוודות. המזוודות נעשו על ידי אבי בהסתר, והוטמנו בהן תכשיטיה של אימי (בגלל האיסור על הוצאת דברי ערך) ואת שאר הרכוש שהיה למשפחתנו נטשנו מאחורינו.

נחתנו בבת אחת למציאות שונה וקשה. מעבר ממגורים בבית פרטי, גדול ויפה, עם גינה גדולה ומטופחת (עוזרת בית וגנן), למגורים במעברה,  באוהל במעברת רמת השרון. שם השינה היתה על מיטות ברזל ומזרני קש, שרותים ומקלחות היו ציבוריים ומשותפים, היה חוסר במצרכי מזון ועוד. בארץ היתה תקופת צנע עם הקצבה ומחסור לכולם.

 

למרות זאת אני הייתי מאושר כשהגענו לארץ. בכיתה בבית הספר במעברה, היו ילדים דוברי שפות שונות, ובגילאים שונים. מורה שהכירו מעיראק המליצה להורי שעדיף לא לשלוח אותי ללמוד בתנאים כאלה. הורי קיבלו  את הצעתה והשתדלו ללמד אותי בעצמם ולהשלים את כל החומר הנלמד, ככל האפשר.

אבי התקבל לעבודה מסודרת וקבועה כמהנדס בחברת מקורות בתל אביב. רכשנו בהרצליה דירת שיכון צנועה בזכות מכירת חלק מתכשיטיה של אימי וכך עזבנו את המעברה. התקבלתי ללימודים בכיתה ו' בבית ספר מסודר וטוב. השתלבתי בעידוד התלמידים הוותיקים בלימודים, בחברתם ובפעילות בתנועת נוער. הייתי אחד מבין האצנים הספורטאים הטובים בבית הספר. מאותם ימים הורינו ואנחנו הילדים זרמנו והתקדמנו עם התפתחותה של המדינה. 

 

מעברה: ערי אוהלים, בדונים ופחונים, שמשו ליישוב זמני של העולים, בשנות ה-50.   

"מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית"

מורה מובילת תכנית קשר רב דורי, רויטל כרמל, ביה"ס החיטה

תשע"ה