מאגר סיפורי מורשת

העלייה של סבא דרור!

נולדתי בבגדד שבעיראק. החלטנו לעזוב הכל ולהעלות לארץ ישראל. "מבגדד" הטיסו אותנו במטוס ונחתנו "בקפריסין". זאת היתה תחנתנו הראשונה לעבר ארץ הקודש.

אחרי יומיים שוב עלינו על מטוס והפעם היעד ארץ הקודש – ארץ ישראל.

הגענו באישון לילה. ראינו בחטף את שדה התעופה "בן גוריון".  לא נתנו לנו להתמהמה ולבזבז זמן. אנשי הסוכנות היו צריכים להספיק להביא עוד חברים נוספים שחיכו לעלות לארץ.

בשדה התעופה  העמיסו אותנו, כמו בהמות,  על משאיות והגענו למקום שקראו לו "שער עלייה" . לא ידענו לאן הגענו. הכל היה חשוך.

דחפו אותנו לאוהל ושם היה חושך מוחלט. לא קלטנו איפה אנחנו נמצאים. למחרת הסבירו לנו הוותיקים יותר במקום שהגענו למעברה ששמה "שער עלייה".

כשזרחה השמש יצאתי החוצה, מהאוהל ונתגלה לעיני בפעם הראשונה את הים הכחול. לא האמנתי למראה עיניי. זה הרגע שמשהו אמר בתוכי שעליי להתחיל לצייר את היופי הזה של ארץ ישראל. שמחה גדולה ואושר עטפו אותי ונשכחו כל הפחדים שלי מהדרך לארץ.

החיים במעברה היו מאוד קשים. הדבר הקשה ביותר במעברה מלבד אי ידיעת השפה, ההלם, והצורך בפרנסה מיידית היו  החרקים הרבים. היו: כתמן, יתושים והרבה הרבה זבובים שהציקו לנו.

יכולתי כמו רוב האנשים במעברה לחוש את הסבל ולקטר כל היום כמה רע, אך החלטתי אחרת. החלטתי להתחיל לתעד את חיי המעברה . ציירתי נופים, אנשים ואירועים. גיליתי את היכולת שלי לצייר ולתעד וזה גרם לי אושר.