מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

במטבח אחד -מסוריה, מבולגריה ומהונגריה

שושנה ויונתן
שושנה בצעירותה
הורי הגיעו מסוריה על חמורים

נולדתי כשושנה לוי בבית החולים הדסה בתל אביב, ישראל, שנת 1949.

נולדתי להורים שהגיעו מסוריה על חמורים (חלק הלכו ברגל, חלק רכבו על חמורים) כשהיו בני ארבע. הם שיחדו את הערבים/סורים כדי שייתנו להם לעבור את הגבול. הם ירדו מקוניטרה (ברמת הגולן) בכיוון חמת גדר, וככה הם הלכו ימים ולילות והגיעו לירושלים.

בזמן הזה, שלטו הבריטים בארץ. אבי למד בחדר (חדר לימוד). הם עבדו בכל מיני עבודות. אימי עבדה בירושלים אצל משפחות אנגליות. החיים היו מאוד קשים. לא היה מזון. לא היו מים בבתים. לא היה חשמל. כל המשפחה גרה בחדר אחד (עשר נפשות בחדר) והשירותים היו בחצר. באותם שנים נלחמו ההגנה, האצ"ל והלח"י נגד הבריטים במטרה לגרום להם לעזוב את הארץ.

ביום הכרזת המדינה, כ"ט (29) בנובמבר, 1947, הוריי יצאו בריקודים יחד עם שאר תושבי ירושלים לכיכר ציון ורקדו עד אור הבוקר. הוריי היו נשואים באותה תקופה, ואחי הגדול נולד, ואחריו אימי ילדה עוד ארבעה ילדים. ב-1948 עברה המשפחה לתל אביב, לשכונה שקראו לה סומייל, על שם כפר ערבי שהיה שם ונעזב ב-1948. אבי עבד במאפיית לחם. בקום המדינה הוא התגייס לצה"ל. אחר כך הוא עבד בסדנה צבאית, תיקן טנקים ומכוניות צבאיות.

כשהייתי בת חמש משפחתי עברה לגור ביפו, ברחוב שבטי ישראל, בחדר אחד. הם היו חמש נפשות בחדר. בקומה שלנו גרה משפחת עולים מבולגריה, ולהם היו שתי בנות. הייתה גם משפחת ניצולי שואה מהונגריה, זוג מבוגרים, ולכולם היה מטבח משותף. לכל אחד היה את הכיור שלו ואת המדפים שלו, אבל כולם בישלו ביחד.

לאחר כמה שנים, עברה משפחתי לבית יותר גדול ומרווח. הייתה לנו שכנות מעורבת עם עולים חדשים מרומניה ופולין, וגם היו לנו שכנים נוצריים ומוסלמים. כולנו חיינו ביחד. למדתי בבית הספר היסודי "הנגב". הייתי בצופי יפו, ולאחר מכן הייתי בנוער העובד. לאחר מכן, עברתי ללמוד בתל אביב בבית ספר מקצועי בשם "בית חנה" (הוא כבר לא קיים היום) בשדרות בן גוריון בתל אביב.

השלט במקום שהיה בית חנה

השלט במקום שהיה בית חנה

בבית חנה למדתי תפירה וציור אופנה. אחר כך עבדתי במפעלים כמו שטיינר ובית האופנה צור מודל ברחוב אלנבי בתל אביב.

בשנת 1969, נישאתי ליוסי עזרא, שהוא בן למשפחה שעלתה מעיראק ומסוריה, ולו 13 אחים. גם הוא גדל ביפו. לאחר שהתחתנו, עברנו לגור בבת ים ונולדו לנו ארבעה ילדים.

ב-1981, עברה משפחתי לגור בראשל"צ לשכונת נווה-חוף. עכשיו אני גרה בחוף הים בראשל"צ.

בני הראשון, אמיר (נולד ב-1970 בבית חולים דג'ני ביפו), למד בבית ספר אחרון הבילויים. בכיתה ט', הוא עבר ללמוד בפנימייה החקלאית בן שמן. בגיל 18, הוא התגייס להיאחזות נח"ל אמיתיי, עלי-יד קיבוץ יד מרדכי. הוא שירת בנח"ל 3 שנים. היום הוא אדריכל גנים בנוף. הוא נשוי לקרן מזכרון יעקוב, ויש לו שני ילדים (יהלי בן 4 ואורי בת שנה וחצי) והוא גר בחדרה.

בני השני, דורון (נולד ב-1972 בבית חולים דג'ני), למד בנווה חוף, בבית ספר חופית. אחר כך הוא למד בתיכון מקיף עמל, ולמד אדריכלות בניין. אחר כך הוא שירת בהנדסה קרבית. לאחר שסיים לשרת בצבא, טייל בעולם. בגיל 32, חזר לארץ והתחיל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב. הוא למד מזרח תיכון חדש ותולדות ארץ ישראל, והיום הוא מדריך תיירים אמריקאים, ועובד יחד עם הסוכנות היהודית. הוא נשוי לבת קיבוץ כפר העמק שההורים שלה עלו לארץ מאנגליה בשם עליסה, ולהם שני בנים (שי בן 3 וטל בן שנתיים).

בתי השלישית, שולי (נולדה ב-1973 בבית חולים דג'ני) למדה בבית ספר התחייה שבבת ים. בכיתה ג' עברה ללמוד בראשון לציון, בבית ספר אחרון הבילויים עד כיתה ח'. אחר כך היא למדה בבית ספר מקצועי אור גאולה במגמת הספרות. כיום היא ספרית, ויש לה 4 ילדים (שיר בת 18 וחצי, עדן בת 14 והילה ולירן הם תאומים בני 11). הם גרים ביבנה.

בתי הרביעית, תומר (נולדה בשם אושרת ב-1981 בבית חולים הקריה) למדה בבית ספר חופית בשכונת נווה חוף בראשון לציון. בחטיבה היא למדה בתיכון מקיף עמל, במגמת תאטרון. היא הייתי מדריכה בנוער העובד, עשתה שנת שירות ברביד. לאחר שהתגייסה, היא שימשה כמורה חיילת. היא למדה במכללת "כפר גלעדי", ואחר כך במכללת "קצרין". היום היא גננת בקיבוץ כפר גלעדי, היא נשואה וגרה במטולה. יש לה שלושה ילדים (עומר בת 8, מעיין בן 4, ועינב בן שנתיים.)

מילון

מטבח משותף
לכל משפחה היה חדר נפרד, אבל היה מטבח אחד לכל קומה. לכל אחד היה את הכיור שלו ואת המדפים שלו, אבל כולם בישלו ביחד.

ציטוטים

”היו לנו שכנים נוצריים ומוסלמים. כולנו חיינו ביחד“

הקשר הרב דורי